ויאמר אחיתופל אל אבשלום וגו׳. כתב האפוד בפירוש עצת חושי ואחיתופל אשר עשה שאחיתופל הניח בכאן ג׳ ענינים, ואני אחשוב שהניח בעצה הזאת חמשה דברים יתחייב שיגיע בהם התכלית ביותר שלם שאפשר ובתכלית הבטחון. האחד שלא ילך כל ישראל על דוד אבל יבחר שנים עשר אלף איש בחור גבורי כח מלומדי מלחמה, ואולי בחר המספר הזה באופן שיהיו אלף לכל שבט, והיה זה לפי שבהקבץ עמים יחדו כלם יצטרך זמן רב לקבצם ובתוך כך וכך ימלט דוד וכל אנשיו, אבל בבחירתו אנשים גבורים יעשה זה מהרה ויבא עליו פתאום. השני שלא ילך אבשלום עמהם, לפי שלא יסתכן, וגם כן כדי שלא ירחם על אביו, כי היו יודעים כלם שלא היתה כוונת אבשלום רעה על אביו, ולזה אמר ואקומה וארדפה, שיהיה הרודף אחריו אחיתופל שלא יחמול. השלישי שיעשה זאת הרדיפה בלילה, כמ״ש וארדפה אחרי דוד כל הלילה, והנה הסבה בזה בארה הוא בעצמו.
אבחרה וגו׳ – כי לקבץ את כל ישראל יתאחר זמן רב ובתוך כך ימלט דוד על נפשו.
ואקומה – כי אם ילך אבשלום, פן יחמול עליו כשיראה פניו.
הלילה – בעודו עיף ויגע.
ויאמר אחיתופל – אחיתופל לא נמלך בחושי הארכי, אחר שמגמת פניו היה להרוג את דוד וידע שחושי לא יסכים ע״ז, ולמטרה זו פנה בעצתו, והנה התנה ארבעה דברים:
א. שירדוף תכף בעוד שהוא יגע ורפה ידים ולא יניח לו זמן שינפש ושיכין עצה וגבורה למלחמה, וזה שכתוב אבחרה נא רצה לומר עתה,
ב. שלא יקח עמו כל ישראל רק י״ב אלף איש,
ג. שלא ירדוף אבשלום רק הוא ירדוף,
ד. שלא ירדוף ביום רק בלילה, ובאר טעמו.
אבחרה – ה״א נוספת בכל אחד מהפעלים שבפסוק זה סמך לדעת האומר שענינה חפץ ורצון.
לאחר שקיים אבשלום את התנאי של אחיתופל ובא על פילגשי אביו, כעת אחיתופל מגלה לו את העצה שתוביל אותו בתכלית הביטחון להריגת דוד1, ועשה זאת מבלי שנמלך קודם בחושי הארכי מאחר שמגמתו היתה להרוג את דוד, וידע שחושי לא יסכים לעצה זו2. וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם אֶבְחֲרָה נָּא כעת3שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ, אלף מכל שבט ושבט4, שכן אם אקבץ כעת את כל ישראל יקח הדבר זמן רב ובינתיים ימלט דוד על נפשו5, וְאָקוּמָה אני6וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי דָוִד הַלָּיְלָה בעודו עיף ויגע7:
1. אברבנאל.
2. מלבי״ם.
3. אף שמשמעות המילה ׳נא׳ היא בדרך כלל לשון בקשה, כאן משמעותה כעת, מלבי״ם.
4. רד״ק.
5. מצודת דוד.
6. שחשש שאם ילך אבשלום, יחמול עליו כשיראה פניו, מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
I will come upon him while he is weary and weak-handed, and I will make him afraid. And all the people that are with him shall flee; and I will smite the king only.
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
באמרו ואבוא אליו והוא יגע ורפה ידים והחרדתי אותו וגו׳, ר״ל שלהיות הענין בלילה ההיא פתאום הנה ימצאוהו יגע ורפה ידים, כי יצא מהעיר יחף והוא ואנשיו דואגים בצום ובכי ומספד ולא יהיה להם חוזק להלחם, וגם כי להיות הדבר בלילה יחרדו כצפור, וזהו והחרדתי אותו. והרביעי אומר אני שכוון לומר שיהרוג את דוד, כמ״ש והכתי את המלך כי בזה ישלם הדבר וישאר אבשלום מלך שלם וכל אנשיו לא יפחדו עוד:
ורפה ידים – אין בוא״ו מאריך.
ורפה ידים – ענין מורך לב ויאוש.
ורפה ידים – כי זה היום נטרד מן המלוכה, ועדיין לא לקח עצה מה לעשות.
והחרדתי אותו – בהיות הדבר פתאום ובלילה.
ונס כל העם – בעבור החרדה ינוסו, זה בכה וזה בכה, ולא ישארו עם המלך ללחום בעבורו, ואז אוכל להכות אותו לבדו, מבלי שאצטרך להמית מי מאנשיו, הואיל ולא יעמדו למלחמה, כי ינוסו ואינם.
ואבא עליו והוא יגע על ידי שירדוף תכף ישיגהו בעודו יגע ורפה ידים ועל ידי שיבא פתאום בלא הכנה ובלילה,
והחרדתי אותו ונס כל העם אשר אתו – ועל ידי זה יכה את המלך לבדו, ומטעם זה צריך גם כן שלא ירדוף אבשלום, שאין ראוי שהבן יהרוג את אביו רק אני אהרגנו בהיותי גואל הדם של אוריה חתני.
יגע ורפה ידים – יגע מהליכתו ברגליו כל היום כולו ורפה ידים, שבחפזו לנוס בודאי לא נתיעץ עוד עם שריו מה לעשות, ועוד מאחר שלא ידע אל נכון גבול הרעה המעותדת לבוא עליו מוכן הוא לחרדה; וההפרש שבין פחד יראה חרדה והמס לב הוא, פחד הוא פתאומי וחזק מאד, יראה אחר דעתנו מהות הרעה העומדת עלינו, וישנה גם מחמת כבוד (ירא מן, ירא את), חרדה על העתיד הבלתי נודע, והמס הלב הוא פרי שלשתם; ועוד פחד נראה בפנים המלבינים, יראה בלב, חרדה בחלחלת האיברים, ויש עוד רעש ורעד ורגז הלקוחים ד״מ מרעש הארץ וגם הם נראים באיברים וכן פלצות בחילוף למ״ד ברי״ש (להצהיל-להצהיר) משרש פרץ, פחד המשבר כח הגוף.
וְאָבוֹא עָלָיו בלילה1 פתאום2וְהוּא יהיה יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם במורך לב ויאוש3, כי זה היום נטרד מן המלוכה ועדיין לא לקח עצה מה לעשות4, והוא ואנשיו דואגים בצום ובכי ומספד ולא יהיה להם חוזק להילחם5, וְהַחֲרַדְתִּי – ואחריד אֹתוֹ כפי שמחרידים ציפור6, מפני שאבוא עליו פתאום ובלילה7, וְנָס – וינוס כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לכל עבר ולא ישארו עם המלך ללחום בעבורו8, וְאז, הִכֵּיתִי – אהרוג9אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ מבלי שאצטרך להמית מישהו מאנשיו, כי ינוסו ואינם10, ומטעם זה צריך גם כן שלא תרדוף אותו אתה, שאין ראוי שהבן יהרוג את אביו, רק אני אהרגנו בהיותי גואל הדם של אוריה החִתִּי חתני11:
1. אברבנאל.
2. מלבי״ם.
3. מצודת ציון. ובמדרש שמואל (סוף פר׳ י״ז) תאני ר׳ שמעון בן יוחאי, עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע הקול ואינו מתירא, כיון שחטא אמר (בראשית ג׳ י׳) ״וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי״, עד שלא חטאו ישראל מה כתיב בהו? (שמות כ״ד י״ז) ״וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְהֹוָה כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וכיון שחטאו אפילו פני הסרסור היו יראים מלהסתכל שנאמר (שם ל״ד ל׳) ״וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו״, עד שלא חטא שאול כתיב ביה (שמואל א׳ י״ד מ״ז) ״וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ״, וכיון שחטא (שם י״ז י״ח) ״וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וגו׳ אֶת דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד״, עד שלא חטא דוד אמר (תהלים כ״ז א׳) ״יְהוָה אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא״, וכיון שחטא מה כתיב ביה? ״והוא יגע ורפה ידים, והחרדתי אותו״ וגו׳, רמז בזה שחשב אחיתופל שהיה דוד ירא כאיש חוטא ופושע ולזה עצר כח נגדו, אברבנאל.
4. מצודת דוד.
5. אברבנאל.
6. אברבנאל.
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. תרגום יונתן.
10. מצודת דוד.
11. מלבי״ם.
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
האיש אשר אתה מבקש – יעשה בו בקשתך ויהרג, ואחר כך כל העם יהיה שלום, וזה מקרא קצר.
When they all return [to you]. To you.
[Except] the man you want. You will do what you want with him and you will have him killed. And afterwords, all the people will have peace. This is a shortened verse.1
1. Missing the words that Rashi adds here to make sense of the words.
כשוב הכל האיש אשר אתה {מבקש} – כלו׳ כשאשיב כל העם אליך האיש אשר אתה מבקש הוא לבדו ייהרג וכל העם יהיה שלום.
כשוב הכל האיש אשר אתה מבקש כל העם יהיה שלום – פתרונו כשישובו כל העם מאחרי דוד שלא יעזרוהו ונכה האיש אשר אתה מבקש הוא דוד אביך וכל אדם יהיה בשלום. וכן תירגם יונתן: כד יתובון כולכון בתר דאינצה לגברא דאת בעי וכל עמא יהי לשלם.
כשוב הכל – כשוב כל דבר שירצה אדם להשיב אליו, כן נקל לי להשיב אליך כל העם.
ויונתן תרגם: כד יתובון כלהון.
האיש אשר אתה מבקש – אחר אשר אהרג האיש אשר אתה מבקש רעתו, והוא דוד, כמו שאמר: והכיתי את המלך לבדו (שמואל ב י״ז:ב׳). וכן תירגם יונתן: בתר דיתקטל גברא דאת בעי. ואמרו כי השנאה הגדולה הזאת שהיה שונא אחיתופל את דוד שיעץ הריגתו ובזהו בדבריו, שאמר: אחרי דוד (שמואל ב י״ז:א׳), ולא אמר: אחרי המלך דוד, מפני המעשה שעשה בבת שבע, ואמרו כי בת שבע היתה בת בנו של אחיתופל, דכתיב: הלא זאת בת שבע בת אליעם (שמואל ב י״א:ג׳), וכתי׳: אליעם בן אחיתופל הגילוני (שמואל ב כ״ג:ל״ד).
כשוב הכל האיש אשראאתה מבקש כל העם יהיה שלום – פירוש: כשוב הכל אליך האיש אשר אתה מבקש, ואחרי כן לכל העם יהיה שלום.
א. כן בכ״י לוצקי 1010 וכן בפסוק. בכ״י לייפציג 41, לונדון 24896, פריס 217, פריס 218 חסר: ״אשר״.
כשוב הכל – כשוב כל דבר.
האיש אשר אתה מבקש – דבק עם הרחוק ר״ל עם המלך לבדו (שמואל ב י״ז:ב׳), כלומר כי עצתי זה נכונה כי הוא האיש אשר תבקש לבערו לכן והכיתי אותו לבדו, אבל כל העם אין אתה מבקש לבערם לכן כל העם יהיה שלום כמו שיעצתי ואשיבה כל העם אליך.
ואשיבה כל העם אליך כשוב הכל האיש אשר אתה מבקש – רוצה לומר: בזה הדרך אשיב כל ישראל בכללם אליך כי הכיתי האיש אשר אתה מבקש יהיה כשוב הכל כי ממיתת דוד ימשך שישובו כל ישראל אליך ויהיה זה סבה שלא תשחית עמך אשר אתך או אשר את דוד אך יהיה כל העם שלום בלי מלחמה כי אחר מותו לא יתכן שתהיה שם מלחמה כלל על זה.
והחמשי לדעתי גם כן הוא באמרו ואשיבה כל העם אליך כשוב הכל האיש אשר אתה מבקש כל העם יהיה שלום, ואמר שישיב כל העם אשר עם דוד אל אחיתופל בשלום ויכה את דוד לבד. ופירוש הפסוק כפי המפרשים כשוב כל דבר שירצה אדם להשיב אליו, כן ישוב כל העם אליך אחרי שאהרוג את האיש אשר אתה מבקש, וגם אפוד נטה לזה. והנוצרים מפרשים אותו ואשיבה כל העם אליך כשוב הכל. שישובו כלם אליו אנשי דוד ואנשי אבשלום ולא ימיתם, ונתן הסבה למה ישיב כלם אליו באמרו האיש אשר אתה מבקש, ר״ל לפי שאתה אינך מבקש כי אם האיש לבד שהוא דוד ולכן אותו אמית ואשיב כל העם אליך. ואני אחשוב בפירושו שיאמר ואשיבה כל העם אליך, רוצה לומר האנשים אשר עם דוד כשוב הכל האיש אשר אתה מבקש, כלומר כאשר שבו כל ישראל אל האיש אשר אתה מבקש שהוא דוד (שבמות שאול שבו כל ישראל אליו) ככה במות דוד ישובו כל ישראל אל אבשלום, כי יקרה לו עם אנשי דוד מה שקרה לדוד עם אנשי שאול:
ואשיבה – ואז אשיב אליך כל העם אשר עם אביך.
כשוב הכל – כמו ששבו אליך כל המון ישראל, וקבלו אותך למלך.
האיש אשר וגו׳ – רצה לומר: לא יפקד מהם כי אם האיש אשר אתה מבקש, כי הוא לבדו יומת, אבל לכל העם שעמו יהיה שלום, ולא יפקד מהם איש.
אהתחכם אחיתפל לבלתי הזכיר מיתת המלך אביו, ואמר האיש אשר אתה מבקש... כלומר איננו, כי נעשה בו מה שאתה מבקש, ורמז לו זה במלות אשר אתה מבקש; ומהר לכסות על דבר זה ולצייר לו השלום הכללי שיהיה אחריו, כל העם יהיה שלום, וכן למעלה כשאמר והכיתי את המלך הוסיף מלת לבדו לצייר מיתתו מן הצד היותר טוב, והוא מן הצד שתועיל מיתתו להחיות עם וכל זה נרמז בדברי רש״י הקצרים.1
1. שד״ל חתם את דבריו: ״ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו״ח פה פאדובה היום כ״ב שבט תר״ו, המצפה למכתביך ולספריך ידידך שד״ל.״
א. ביאור שד״ל לפסוק זה נכתב בכ״ב שבט תר״ו בסוף מכתב יותר ארוך שנדפס בספר הליכות קדם של גבריאל פאלק (אמסטרדם תר״ז) עמוד ס״ח. שם הקדים לביאור זה: ״ולענין הפסוק בשמואל ב׳ י״ז ג׳ הא לך מה שכתבתי זה שנים רבות בגליון תנ״ך גדול שלי:״
השאלות:
פסוק זה, כאבן מעמסה לכל המבארים.
ואשיבה כל העם אליך – באר לו עוד תועלת שיצא מעצה זו שבזה בקל ישובו כולם אליו, כי אם תבער המלחמה ויפלו רבים בחרב, אז אף שינצח יתחלקו העם לשני מחנות, ורבים ישמרו איבה על אחיהם אשר נפלו בחרב, ואם יהרג המלך במלחמה שיהיה אבשלום המצביא את העם, יאמרו כי רצח את אביו לא כן כשיהרגנו אחיתופל בלילה, יגלול האשמה על אחיתופל, ואבשלום יחרה אפו על הורג אביו, רק שאז יתן פקודת חסד, שמוחל לכל מי שחטא נגדו ושישובו כולם לביתם כדרך המלכים למחול כל פשע בעת מלכותם, ובזה אוכל גם אנכי לשוב לביתי, וזה שכתוב כשוב הכל האיש אשר אתה מבקש – שעורו כשוב הכל (ישוב) האיש אשר אתה מבקש, כיון על עצמו, שהגם שאז תבקשני להרגני על שהרגתי את אביך, בכ״ז יהיה לך כסות עינים, שאשוב כשוב הכל שאחר שתצוה שישוב כל מורד ופושע, ישוב האיש הזה (שהוא אחיתופל גם כן) למען כל העם יהיה שלום – כי תאמר שאי אפשר לך לדון הורג אביך, מפני שיתקוממו ע״ז אוהבי אחיתופל ושונאי דוד, ובאופן זה תצא נקי, וכל ישראל ישובו אליך ויותר קרוב שדלתות המקרא הזה מקבילים אל הכתוב הקודם,
ונס כל העם אשר אתו ואשיבה כל העם אליך כשוב הכל (פי׳ בעת ישובו לביתם) והכיתי את המלך לבדו האיש אשר אתה מבקש.
ואשיבה – יש לשרש שוב הוראת התהפכות כמו ושב לבנון לכרמל (ישעיהו כ״ט:י״ז) ושגור הוא במכתבי הפילוסופים, וכן כאן ואשיבה ר״ל ואהפוך לב העם אשר עם דוד לבוא אליך.
כשוב הכל וגו׳ – כדברי רש״י מקרא קצר הוא, כשוב כל העם אליך האיש אשר אתה מבקש נפשו לא יהיה עוד בחיים ובכל העם יהיה שלום שכולם יקבלוך עליהם למלך; ואע״פי שאחיתפל וחביריו נתפתו אחרי אבשלום מ״מ לבם נוקפם לאמר לו בפומבי לך והרוג את אביך והוציאו דבריהם קצרים ומקוצצים.
וְאָשִׁיבָה – ואז אשיב בנקל1 את כָל הָעָם שהיה עם אביך2אֵלֶיךָ, כְּשׁוּב – כמו ששבו אליך3הַכֹּל – כל המון ישראל וקבלו אותך למלך, ולא יפקד מהם כי אם4הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ הוא דוד אביך5, כי הוא לבדו יומת6, אבל לְכָּל הָעָם שעמו7יִהְיֶה שָׁלוֹם ולא יפקד מהם איש8 ויהיה שלום בין המחנות9, ולאחר מות אביך ישובו כולם אליך כמו ששבו העם אל אביך אחרי מלכות שאול10:
1. רד״ק, מלבי״ם.
2. מצודת דוד.
3. רש״י, מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. מהר״י קרא.
6. תרגום יונתן, רש״י, ר״י קרא, מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. רלב״ג. ומלבי״ם ביאר כי אחיתופל הסביר לאבשלום עוד תועלת שתצא מעצה זו, שבזה בקלות ישובו כולם אליו, כי אם תבער המלחמה ויפלו רבים בחרב, אז אף שינצח יתחלקו העם לשני מחנות, ורבים ישמרו איבה על אחיהם אשר נפלו בחרב, ואם אבשלום יהרוג את המלך במלחמה, יאמרו כי רצח את אביו, אך אם שיהרגנו הוא (אחיתופל) בלילה, יגלגל אבשלום את האשמה על אחיתופל, ואבשלום יחרה אפו על הורג אביו, רק שאז יתן פקודת חסד, שמוחל לכל מי שחטא נגדו ושישובו כולם לביתם כדרך המלכים למחול על כל פשע בעת מלכותם.
10. אברבנאל.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
And in the eyes of all of the elders of Yisroel. Wicked elders.
ובעיני כל זקני ישראל – הנה כל חכמי ישראל הסכימו בזאת העצה כי גם האמינו בדברי אבשלום אל העם שאין אביו רוצה לעשות דין ומשפט לאחד מהבאים לפניו עם שזה היה מהש״י לענוש את דוד על דבר אוריה החתי.
וזכר הכתוב שישר הדבר בעיני אבשלום ובעיני כל זקני ישראל, וזה במה שאמר שילך אחיתופל ובחורי ישראל, אך אמנם למה שבאו בדבריו דברים זרים מהכאת דוד וזולתו, לא נחה דעת אבשלום בו ובקש לדעת עצת חושי, וזה עם היותו רע דוד, ולזה אמר גם לחושי, גם הוא לרמוז החשד אשר היה בעצתו. ובמדרש שמואל (סוף פר׳ י״ז) תאני ר׳ שמעון בן יוחאי, עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע הקול ואינו מתירא, כיון שחטא אמר (בראשית ג׳ י׳) ואירא כי ערום אנכי. עד שלא חטאו ישראל מה כתיב בהו? (שמות כ״ד י״ז) ומראה כבוד ה׳ כאש אוכלת בראש ההר לעיני כל בית ישראל, וכיון שחטאו אפילו פני הסרסור היו יראים מלהסתכל שנאמר (שם ל״ד ל׳) ויראו מגשת אליו. עד שלא חטא שאול כתיב ביה (שמואל א י״ד מ״ז) ובכל אשר יפנה ירשיע, וכיון שחטא (שם י״ז י״ח) וישמע שאול וגו׳, את דברי הפלשתי ויחתו ויראו מאד. עד שלא חטא דוד אמר (תהלים כ״ז א׳) השם אורי וישעי ממי אירא, וכיון שחטא מה כתיב ביה? והוא יגע ורפה ידים, והחרדתי אותו וגו׳, רמז בזה שכוון אחיתופל שהיה דוד ירא כאיש חוטא ופושע ולזה עצר כח נגדו:
ויישר – מלשון יושר, רוצה לומר הוטב בעיניו.
ויישר הדבר לא כתב וייטב הדבר, כי באמת היה דבר זה רע בעיניהם להרוג את המלך, רק שמצאו שהיא עצה ישרה מובלת בדרך קרוב אל התכלית, הגם שהדבר בעצמו לא הוטב בעיניהם.
וַיִּישַׁר – והוטב1הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְשָׁלֹם וּבְעֵינֵי כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, זקני אשמאי2, והסכימו לעצה בחושבם כי זה העונש המגיע לדוד מאת ה׳ עבור הריגת אוריה החתי3, ובאמת היה דבר זה רע בעיניהם להרוג את המלך, רק שמצאו שהיא עצה נכונה הגם שהדבר בעצמו לא הוטב בעיניהם, ולכן אמר אבשלום קרא לחושי הארכי שידע שחושי יתאמץ להפר דבר זה, וישמע מה הוא מייעץ להשיג את המלוכה בדרך אחרת שלא יצטרכו לרצוח את המלך4: ס
1. מצודת ציון.
2. רש״י. שהם רשעים ועמי ארצות ראה רש״י קידושין לב:.
3. רלב״ג.
4. אברבנאל מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״ירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
And when Hushai came to Absalom, Absalom spoke to him, saying, "Ahithophel has spoken after this manner; shall we do what he said? If not, you speak."
תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
הנעשה את דבריו אם אין – בזה הפרוש שני חלקי הסותר בדרוש המוגבל כמו שהמשילו החכמים בכל אדם חי ואין כל אדם חי, ופעמים יסתפק בזכירת האחד.
ויבא חושי אל אבשלום וגו׳. הנה אבשלום שאל את חושי היעשו דברו של אחיתופל אם אין? וזה יורה שלא נחה דעתו בדברי אחיתופל ונתן מקום לחושי שיחלוק עליו, ולזה אם אם אין אתה דבר:
אם אין – אם לאו.
השאלות:
למה שאל לחושי אחר שישרה עצת אחיתופל בעיני כולם, ולמה עזבו עצת אחיתופל שהיו להם כדבר אלהים בימים ההם, ולמה אמר כדבר הזה דבר אחיתופל ולא אמר כה יעץ אחיתופל הטובה עצתו, וכמו שהשיב לא טובה העצה.
כדבר הזה דבר אחיתופל – הנה על העצה לא נסתפק אבשלום כלל, שבאופן זה יפיק את אשר זמם, רק שסמר בשרו מן הדבר הזה שדבר להרוג את המלך ועל הדבר וההחלטה הזה שאל אותו אם יסכים לזה, ואם לא יסכים לזה ידבר עצה אחרת איך נחרץ באופן שלא יהרג המלך, ולכן לא אמר כעצה זו יעץ אחיתופל, כי על העצה לא שאל כלל שהיתה ישרה בעיני כולם, רק על הדבר והגזרה להרוג את המלך.
וַיָּבֹא חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם, וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה דִּבֶּר אֲחִיתֹפֶל להרוג את המלך שבכך אזכה למלכות מכל העם, ולמרות שהעצה בפני עצמה נכונה1הֲנַעֲשֶׂה – האם נעשה לדעתך אֶת דְּבָרוֹ להרוג את המלך אִם אַיִן – אם לאו?2 ואם אינך מסכים לדרך זו, אַתָּה דַבֵּר ותן עצה אחרת כיצד אוכל להגיע למלוכה מבלי להרוג את המלך3: ס
1. מלבי״ם.
2. מצודת ציון.
3. מלבי״ם.
תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
לא טובה העצה אשר יעץ אחיתופל בפעם הזאת – הדבר הזה דבור על שתי אופנים: גומר בלבו לומר לא טובה העצה לדוד אשר יעץ אחיתופל בפעם הזאת, ובפיו אמר לא טובה העצה לאבשלום אשר יעץ אחיתופל בפעם הזאת.
בפעם הזאת – אע״פ שכל עצותיו נכונות, בפעם הזה חטא בעצמו.
לא טובה – שם בלתי נשלם כמו לא טהרה (בראשית ז׳:ב׳).
והנה חושי עצר כח בדברי אבשלום ואמר לא טובה העצה אשר יעץ אחיתפל בפעם הזאת, ר״ל העצה אשר נתן לחלל יצועי אביך היתה טובה, ואמר זה לפי שכבר יצאה לפועל, אבל בפעם הזאת לא טובה עצתו. והנה הוכיח חושי שעצת אחיתופל לא היתה טובה בהשחיתו יסוד דבריו, וזה כי כל דברי אחיתופל מיוסדים על היות דוד ואנשיו רפי ידים נחלשים ושישנו לבטח בבוא עליהם צרה וצוקה.
בפעם הזאת – וכאלו אמר: אבל עצתו בדבר הפלגשים טובה היתה, ועל כי כבר עברה, לכך שבחה בעיניו, למען יאמין בו.
ויאמר חושי – לא טובה העצה אמנם חושי השכיל מאד, ולא אמר לא טוב הדבר רק לא טובה העצה, רצה לומר שאם היתה עצה טובה להשיג על ידה את התכלית היה מסכים לזה, רק שהיא עצה סכלה לא לעזר ולא להועיל.
וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם למרות שכמו יתר עצותיו1, עצתו של אחיתופל בדבר הפילגשים היתה טובה2, כעת לֹא טוֹבָה הָעֵצָה אֲשֶׁר יָעַץ אֲחִיתֹפֶל בַּפַּעַם הַזֹּאת כי כל דבריו מיוסדים על היות דוד ואנשיו רפי ידיים נחלשים, ושבלילה הם ישנו לבטח בבוא עליהם צרה וצוקה, ואין הדבר כן3:
1. רד״ק.
2. וכיוון שעצה זו כבר בוצעה שיבח אותה בעיניו, כדי שאבשלום יאמין בו, מצודת דוד.
3. אברבנאל.
תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
Hushai said, "You know your father and his men, that they are mighty men, and they are embittered in their minds, as a bear robbed of her cubs in the field. Your father is a man of war, and he will not lodge with the people.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
ואביך איש מלחמה – ויודע עניני מלחמה וטכסיסיה וטיב מארב, ובטוח הוא שתרדוף הלילה לבא עליו, לפיכך לא ילין עם שאר העם.
Your father is a man of war. He knows the concepts of war, its strategy and the nature of someone setting a trap. He is sure you will run after him tonight to get to him therefore he will not rest with the other people.
ולא ילין את העם – ולא ילין עם העם.
שכול – כמו משכיל כולו לבוש שכול.
ולא ילין את העם – פתרונו מה שאחיתופל אומר והחרדתי אותו ונס כל העם אשר אתי והכיתי את המלך לבדו (שמואל ב י״ז:ב׳) אם ירדפו אחריו לא ימצאוהו שהרי אביך מלומד מלחמה ולא ילין את העם.
כדוב שכול – שהוא מר נפש כשהרגו לו גורותיו, והוא נלחם עם אדם אשר ימצא בחזקה ובמרירות לב.
ולא ילין את העם – כי הוא איש יודע מלחמה, ויירא הוא שמא תבא עליו פתאום.
ולא ילין את העם – כמו: עם העם, אלא יחבא באחת הפחתים ולא ידע אדם מקומו. אם כן, מה שאמר אחיתופל: והכיתי את המלך לבדו (שמואל ב י״ז:ב׳), זה לא יהיה אם כן עצתו בטלה.
כדוב שכול בשדה – רוצה לומר: כדוב טורף ולרוב טרפו קראו שכול היותו משכל והנה אביך איש מלחמה ולזה הוא יודע באי זה צד ראוי שינהג בזאת המלחמה ומפני זה לא ילין העם בשום מלון מפורסם אבל הוא נחבא עתה באחת מהמקומות אשר יתכן לו ההחבא שם והיה כשיפלו מהם בתחלה בני החיל הרודפים אחריהם וימותו על ידם בעבור שאינם נשמרים מהם שיהיו שם ושמע השומע זה ואמר שכבר היתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלום יהיה זה סבה להביא מורך לב בלב הנשארים וינוסו ויפלו ביד דוד ואנשיו ועוד כי דוד הוא גם כן בן חיל אשר לבו כלב האריה ואיך תחשוב שימס לבבו כמו שאמר אחיתופל והחרדתי אותו ונס כל העם אשר אתו הנה יודע כל ישראל כי גבור אביך ואשר אתו הם בני חיל ולא ימס לבבם או ירצה בזה כי ממורך הלב אשר יפול בלב החיל אשר לאבשלום בשמעם כי מגפה היתה בעם אשר אחרי אבשלום הנה לא יהיה שם אחד אע״פ שיהיה בן חיל ולבו כלב האריה שלא ימס לבבו ויוסיף להם מורך בלבבם מה שמפורסם לכל ישראל כי גבור אביך והאנשים אשר אתו.
ואמר חושי שאינו כן וזהו אתה ידעת את אביך ואת אנשיו כי גבורי׳ המה וגו׳, ר״ל אתה ידעת בהם שלשה דברים. האחד שהם בטבעם גבורים, וזהו כי גבורים המה, כלומר קודם לזה כל ימותם היו גבורי כח. והשני שעתה בפרט הם דואגים על רוע ענינם ועל קושי זמנם: והאנשים ביגון לבם יפעלו גבורות וזהו ומרי נפש המה. והשלישי הוא שהאנשים בהיותם בשדה לא יוכל אדם לכבשם כמו שיעשה בהיותם בעיר סגורי׳ וכמ״ש שאול על דוד (שמואל א כ״ג ז׳) נכר אותו אלהים בידי כי נסגר לבוא בעיר דלתים ובריח, ולזה אמר שהיו דוד ואנשיו כדוב שכול בשדה כי כמו שדוב אחד בהיותו בשדה ילכו מאה אנשים סביבו ולא יוכלו לו, ויכה אנשים הרבה במרת נפשו לדאגתו על מיתת בניו אם הוא שכול מהם, ככה יהיה דוד עמהם. והנה אמר שבהיות בוטח אחיתופל על עצמו ועל גבורתו על שקר הוא בוטח, כי אין ספק שאביך הוא איש מלחמה ממנו, ואם בזמן שיבא אליו לילה על שקר גם כן הוא בוטח בזה, כי אביך לא ילין את העם, ר״ל שלא יתנו הוא ואנשיו שינת לעינם:
שכול – מי שבניו אבודים קרוי שכול, כמו: כאשר שכלתי שכלתי (בראשית מ״ג:י״ד).
כי גבורים המה – ואינם חרדים מהמיית מלחמה, עם שהיא פתאום ובלילה.
ומרי נפש המה – וכל שכן שהמה עתה מרי נפש, דואגים על קושי זמנם, ויפעלו גבורות כדוב שכול מבניו בהיותו רודף בשדה לחפש אחריהם, יטרוף במר נפשו כל הקרב אליו.
ואביך איש מלחמה – רצה לומר: יודע הוא טכסיסי המלחמה, ויבין מדעתו שרק עליו מחריש הרעה ופתאום יבואו להחריד את העם אשר עמו, והואיל ויבין את זאת, לא ילין הוא עם העם במקום אחד.
ויאמר חושי – באר דבריו, כי הנה עצת אחיתופל בנויה על שתי יסודות,
א. שעבדי דוד הם עתה מדוכאים ורפויי ידים ויחרידום פחד פתאום,
ב. שדוד שוכב לבטח בין גדודיו באין פחד, ובשניהם לא השכיל ותהי להפך,
א. אתה ידעת את אביך ואת אנשיו כי גבורים המה, ומרי נפש המה כדוב שכול בשדה – כמו הדוב ששכלו בניו שאז מרוב מרירות נפשו יחרף נפשו למות, כן הם בהיותם נרדפים אל השדה, לא ישובו מפני כל ויחרפו נפשם למות,
ב. שאביך איש מלחמה ויעל על לבו להשמר שלא יפלו עליו פתאום ולא ילין את העם – רק הנה הוא נחבא וכו׳.
ומרי נפש – ר״ל אנשים השמים נפשם בכפם ולא ייראו כאיש מר נפש הקץ בחייו ובוחר מות מחיים.
כדב שכול – שם דב משמש זכר ונקבה והראיה ותצאנה שתים דבים (מלכים ב ב׳:כ״ד), וכאן התאר שכול הוא לשון זכר, והטעם לפי שחיות אלה יושבות יחד בחוריהן איש ואשתו, ואם יבא צייד ויהרוג גוריהן גם הזכר ישפוך חמתו על הורג זרעו.
ולא ילין – לא יתן להם שיקימו אהליהם ויישנו שנת קבע.
וַיֹּאמֶר חוּשַׁי הנה עצת אחיתופל בנויה על שני יסודות, שעבדי דוד הם עתה מדוכאים ורפויי ידיים, ושדוד שוכב לבטח בין גדודיו באין פחד, ובשניהם לא השכיל אחיתופל, שכן המציאות היא הפוכה1, שהרי אַתָּה יָדַעְתָּ – מכיר אֶת אָבִיךָ וְאֶת אֲנָשָׁיו כִּי גִבֹּרִים הֵמָּה ואינם חרדים מהמיית מלחמה אפילו שהיא פתאום ובלילה2, וּמָרֵי נֶפֶשׁ הֵמָּה – הם כעת כְּדֹב שַׁכּוּל בַּשָּׂדֶה שהרגו לו את גוריו והוא נלחם אפילו מול מאה אנשים3, וְאָבִיךָ אִישׁ מִלְחָמָה וְלֹא יָלִין אֶת – עִם4הָעָם כי הוא יודע ענייני מלחמה וטכסיסיה ודרכי המארב, ובטוח הוא שתרדוף הלילה לבוא עליו, ולפיכך הוא לא ילין עם שאר העם5 אלא יתחבא באחת הפחתים ולא ידע אדם מקומו, אם כן מה שאמר אחיתופל אינו נכון ועצתו בטלה6:
1. מלבי״ם.
2. מצודת דוד.
3. רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד.
4. ר״י קרא, רד״ק.
5. רש״י, מצודת דוד.
6. רד״ק.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
Behold, he is hidden now in some pit or in some place. And it will come to pass, when they fall upon them in the beginning, that whoever hears it shall say, 'There is a slaughter among the people that follow Absalom'.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
אבאחת הפחתים – אמר ר׳ יהודה: המשמעות הבסיסית של ׳פחתים׳ היא חסרון [חור, שקע] באדמה, והכוונה היא למערות המיועדות לכך, כלומר להסתתרות, ונאמר ׳פחתת הוא׳ (ויקרא ג, נה), ובלשון הקדמונים [חז״ל] ׳פחות׳ הוא זה שידוע בחסרונותיו.
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר׳ יצחק בן שמואל לשמואל ב מהדורת שטובר.
הנה עתה הוא נחבא – וכשתבא על מחנה העם אשר אתו, הוא לא יהיה שם שתהרגנו.
והיה כנפול בהם בתחלה – אני אמרתי לך כי אנשיו גבורים ומרי נפש, ואם יהרגו בעמך תהיה בם מפלה במלחמה זו שהיא ראשונה, ושמע השומע מכל ישראל הבאים להתחבר אליך, ואמר היתה מגפה בעם של אבשלום.
Now, he is hiding. When you reach the encampment of the people with him, he will not be there for us to kill.
When some of the men fall at the beginning [of their battles]. I told you that his men are strong and embittered souls and if they kill some of your people that will [mean] a defeat in this battle which is the first. A person will hear, [i.e., a person] from among all of Yisroel who come to join you, and will say, There was a disaster among Avsholom's people'.
והיה כנפול בהם בתחלה – פתרונו והיה בנפול חיל שלך בהם בתחלה ושמע השמע ואמר היתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלום.
באחת הפחתים – זכר פחת בלשון נקבה שאמר: באחת, ובמקום אחר זכר פחת בלשון זכר: אל הפחת הגדול (שמואל ב י״ח:י״ז). והפחת הוא חפיר׳. ותרגומו: בחד מן קומציא, כמו: חופר גומץ (קהלת י׳:ח׳).
או באחת המקומות – שיוכל להחבא שם.
ושמע השומע – כי המלחמה הנעשת בלילה לא יבחין אדם בין מערכה זו למערכה אחרת אשר כנגדה, והראשונים מאלו שנים עשר אלף שיפלו על ידי חיל דוד, וחיל דוד נשמרים ועומדים על עמדם וילחמו כנגד הנופלים עליהם, ותהיה הצעקה ביניהם, וישמע השומע מאלו שנים עשר אלף, מהאחרונים שבהם, כשישמעו הצעקה וידעו כי חיל דוד הם גבורים ומרי נפש ונלחמים בחזקה ויאמר השומע: היתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלום, והם הם המנוצחים כי לא יבחנו בלילה.
והיה כנפול בהם בתחלה – פירוש: הוא יארוב ויפול ויכה במחנה שלך תחלה, ואם ישמע השומע כי היתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלום ירפו ידי כל העם מלבוא עוד אחריך.
ואמרו הנה הוא עתה נחבא באחת הפחתים וגו׳ ושמע השומע וכו׳, הוקשה אצל המפרשים למה תלה הענין במה שישמע? ואני אחשוב בפירושו שאמר חושי שדוד יהיה נחבא באחת הפחתי׳ או באחת המקומות האחרי׳, ואם ילך שם אחיתופל ובחוריו לא ידעו מקום מושבו כי הם נחבאים, וכאשר יפלו בהם בתחלה לא ישמרו מהם כי לא ידעו היותם נחבאים שם, ואז יפלו אנשי אבשלום לפניהם לחרב, כי כן דרך אנשי המארב המעטים להכות בעם רב מהם בנפלם עליהם פתאום, ולזה היה גזרת המאמר ושמע השומע ואמר היתה מגפה בעם אבשלום וגו׳, רוצה לומר אם יקרה זה, השומע ישמע כעת מחר והאומר יאמר שהיתה מגפה בעם אבשלום כי כן יהיה וכן יקום, ולזה ישמע השמועה הזאת מחר בהכרח.
באחת הפתחים – בתי״ו.
או באחד – בס״א כתבי יד כתיב באחת בתי״ו וקרי באחת בדל״ת וזה טעות גמור בלי ספק שלא נמסר כן רק על ובאנו אביו באחת המקומות שבסמוך כמ״ש שם וכן נמסר בהדיא במ״ג מלכים א׳ י״ט. האמנם יש מחלוקת אחר בין הספרים כי במקצתם כתוב באחת בת׳ ובמקצתם בד׳ ויש מי שחשב להביא ראיה שהוא בד׳ ממה שכתוב בשרשים שרש קום והקבוץ באחד המקומות ונזכר בלשון זכר וקובץ בלשון נקבה וגם זה שבוש לפי שטעות נפל בדפוסי השרשים. אמנם בשרשים כ״י כתוב ונזכר בלשון נקבה וגם זה שבוש לפי שטעות נפל בדפוסי השרשים. אמנם בשרשים כתב יד כתוב ונזכר בלשון זכר ונקבה ואיזה מקום מנוחתי וכו׳ רצה לומר שמלת זה זכר ומלת מנוחתי נקבה באופן שאין מכאן ראיה אמת הדבר כי בכל ספרי השרשים בין מהדפוס ובין מכתב יד כתוב אחד בדל״ת וכן הוא בבעל הלשון.
המקומת – מלא וא״ו קדמאה וחסר וא״ו בתראה כן הוא ברוב המדוייקים ובמסרה רבתא המקומות ג׳ כתובים כן וסימן נמסר בשמואל ב׳ י״ז ועיינתי על מקומו ואיננו רק כתיב ג׳ כתיבין כן. ומי יתן החרש יחריש שנתן מקום לטעות לאחרים וטעה בפסוק ובמסורת. אמנם מצאתי מסרה אחת כ״י זה תוארה המקומת ג׳ וסימנהון הנה עתה הוא נחבא. ובאנו אליו באחת המקומת דלקמן בסמוך. והצלתי אתהם מכל המקומת ע״כ. וגם במקרא גדולה ביחזקאל ל״ד כתוב המקומת ונמסר שם ג׳ כתיב כן.
הפחתים – בורות וחפירות, כמו: אל הפחת הגדול (שמואל ב י״ח:י״ז).
מגפה – רצה לומר מכת חרב.
הנה עתה הוא נחבא – עתה בהיות לילה, החביא עצמו במקום נבדל מהעם אשר אתו, ואם כן אף אם יחריד העם, לא ימצא את המלך לשיכה אותו.
והיה כנפול – כאומר: לא די שלא יועיל, אלא שעוד יזיק, שהרי אמר שלא להכות בהעם, והם הלא יכו כרצונם, וכאשר יפילו חללים מאנשיך בתחילת המלחמה, רצה לומר: במלחמה הראשונה.
ושמע השומע – וכאשר ישמע מי מהנפילה ההיא, אז יאמר הן היתה מגפה בעם אבשלום, ונראה אם כן שה׳ עזבם למקרה.
והיה כנפול ואחרי שהראה כי עצה זו היא לא להועיל, הראה כי היא לנזק ולהפסד, שעל ידי שלא יצלחו בפעם הראשון הגם שלא יצאו רק י״ב אלף, השומע לא יבחין פרטי הדברים, ויאמר כי עם אבשלום לחמו גם כרעו ונפלו, ובזה ימס לב העם, אשר עוד פחד אביך וגבוריו עליהם.
הפחתים – שרש פחת שענינו בלשון חכמים גרע לא נמצא במקרא רק נמצא שם פחתת להוראת נגע המכלה הבגד (סוף תזריע) ופחת שהוא קרוב למערה רק מורה מקום קטן ממערה וזה משרש ערה שענינו הריק, מקום רק, ופחת מקום נפחת ונגרע.
כנפל בהם – כצאת אנשי דוד מקום מחבאם ובנפלם על אנשיך אלה בתחלה, כלו׳ בהיותם הם הראשונים להלחם באומץ לבם, ושמע השמע ואמר וגו׳.
הִנֵּה עַתָּה בהיות הלילה1הוּא נֶחְבָּא לבדו2בְּאַחַת הַפְּחָתִים – הבורות3 או החפירות4אוֹ בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת שיוכל להחבא שם5, ואם כן כשתבא על מחנה העם אשר אתו, הוא לא יהיה שם שתהרגנו6, וְהָיָה כִּנְפֹל בָּהֶם – בחיילך בַּתְּחִלָּה – בתחילת הקרב במלחמה הראשונה שלך7, וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ מכל ישראל הבאים להתחבר אליך8וְאָמַר הָיְתָה מַגֵּפָה – מכת חרב9בָּעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי אַבְשָׁלֹם, ונראה אם כן שה׳ עזבם למקרה10, ורפו ידי כל העם מלבוא עוד אחריך11:
1. מצודת דוד.
2. כך משמע ממצודת דוד.
3. מצודת ציון.
4. רד״ק.
5. רד״ק.
6. רש״י.
7. משום שחייליך (ע״פ עצת אחיתופל) יקבלו פקודה שלא להכות במחנה דוד, מצודת דוד. וגם משום שכך דרך אנשי המארב המעטים להכות בעם רב, היות שהרבה יותר קל להם לזהות את האוייב המגיע אליהם, רד״ק, אברבנאל.
8. רש״י. ורד״ק ביאר כי במלחמה הנעשית בלילה לא יבחין אדם בין מערכה זו למערכה אחרת, אלא ע״י שמיעת הצועקים הנופלים, ולכך השומע שישמע צעקות יחשוב שאנשי דוד ניצחו את אנשיך.
9. מצודת ציון.
10. מצודת דוד.
11. רי״ד, מלבי״ם.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
Then even he who is valiant, whose heart is as the heart of a lion, will utterly melt; for all Israel knows that your father is a mighty man and they that are with him are valiant men.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
אלבו כלב האריה – אמר ר׳ יהודה שמה שנאמר ׳לבו כלב האריה׳ מתייחס לדברי הכתוב ׳ושמע השומע׳, כלומר: כאשר אדם כלשהו ישמע [על תבוסת חיילי אבשלום], גם אם הוא אמיץ וחזק ועז נפש כאריה, הוא ייתקף פחדנות ויימנע מלצעוד קדימה.
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר׳ יצחק בן שמואל לשמואל ב מהדורת שטובר.
והוא גם בן חיל – ואותו השומע אפילו הוא בן חיל ולבו כלב האריה, המס ימס – בפחד ורעדה, ולא יתקשר עוד אליך, כי יאמר כבר התחיל ליפול ונענש הוא על אביו, ולא יצליח.
Even if he is a soldier. That person who hears [about the disaster] even if he is a soldier and his heart is like that of a lion his heart will surely melt in fear and trepidation. And he will no longer join you because he will say, "He [Avsholom] has already started to fall and he is being punished for [what he did to] his father and he will not succeed.
והוא גם בן חיל אשר לבו כלב האריה המס ימס – זה פתרו׳ אפילו אותו שהוא עכשיו בן חיל מן העם אשר אתך אשר לבו כלב האריה המס ימס, באותה שעה כשישמע שיאמרו היתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלום (שמואל ב י״ז:ט׳).
והוא גם בן חיל אשר לבו כלב האריה המס ימס – פתרונו באותה שעה שיעבירו קול במחנה לאמר1 היתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלום (שמואל ב י״ז:ט׳) המס ימס גם האיש שנחשב עכשיו לבן חיל, שאותם בני אדם שאומרים עכשיו נרדפה אחרי דוד לילה ימס לבם כשישמעו אומרים היתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלום (שמואל ב י״ז:ט׳). מפני מה חזרו לומר היתה מגפה בעם אשר אחר אבשלום (שמואל ב י״ז:ט׳) יותר מבעם אשר אחרי דוד כי יודע כל ישראל כי גבור אביך ובני חיל אשר אתו.
והוא גם בן חיל – פירוש והוא – אחיתופל, שהוא בן חיל, שאמר: אבחרה נא שנים עשר אלף (שמואל ב י״ז:א׳), אע״פ שהוא בן חיל ולבו כלב האריה, שבחו כדי שלא יראה כי כדי לגנותו הוא מדבר, כלומר אפילו אחיתופל שלבו כלב האריה המס ימס לקול השמועה שישמע, ויחשוב כי אנשיו הם המנוצחים וימס לבבו. אלא יעצתי שתהיה המלחמה ביום ובידיעת כל ישראל שיאספו מדן ועד באר שבע ובגלוי תהיה המלחמה.
המס ימס – בתימה, אינו טוב שתכנס לספק, אלא קבץ כל ישראל אליך ואתה תלך עמהם, ובכל מקום שיהיה יתפשו אותו.
והוא גם בן חיל וגו׳ המס ימס – כטעם וימס לבב העם (יהושע ז׳:ה׳). ואין ספק שרמז אל השומע (פסוק ט׳), שיהיה רושם גדול בכל המחנה, כמאמרו [כלב האריה] אם למות אם לחיים (שמואל ב ט״ו:כ״א), כמו שרי הצבאות (דברי הימים א כ״ז:ג׳).
וכאשר יהיה זה עם היות שהוא (ר״ל אחיתפל אשר זכר) גם כן בן חיל, בהכרח אף על פי שיהיה לבו כלב האריה המס ימס בראותו את אנשיו נופלים בחרב בפתע פתאום, וזה יהיה מחוייב להיות (רוצה לומר שישבו דוד ואנשיו במארב עליהם) לפי שדבר נודע הוא בכל ישראל כי גבור אביך ובני חיל האנשים אשר אתו, ולהיות דוד מלומד מלחמה הנה בלי ספק ישב במארב. והבן מה שנכנס תחת זה המאמר שאחיתפל היה דעתו להכות את דוד לבד, בחשבו שילין בשדה בתוך אנשיו, וחושי השיבו שהוא לא ילין את העם, רוצה לומר שדוד לא ילין בתוך העם ועם אנשיו, אבל הוא בפרט יהיה נחבא באחת המקומות והעם ישאר בשדה, ואם כן לא יכה אחיתפל אותו לבדו כמו שחשב, אבל יהיה בהפך שאנשי דוד יכו באנשיו ואתה תשמע שינגף העם אשר ילך עמו שמה. והמפרשים אמרו שדוד לא ילין את העם בשדה אבל יהיה נחבה באחת המקומות והפחתים, וכשיפלו אנשי אבשלום בהם להיות הענין בלילה אשר אין איש להצדיק המשפט כמנוצח וכנוצח, אולי ישמע השומע שהיתה מגפה בעם אבשלום ובהשמע זה כל אחד מבחורי אחיתפל אף על פי שיהיה לבו כלב האריה המס ימס, כי יפחד מהשמועה ותרפינה ידיו. ואחרים פירשו והוא גם בן חיל על דוד, שאחרי שדוד הוא בן חיל האם נאמר שהמס ימס מפני אחיתפל? זה באמת בלתי אפשר, כי ידע ישראל כי גבור אביך וגו׳, ומה שפירשתי אני ראשונה הוא יותר נכון, כי ענין השמועה לא היה מוכרח שיהיה כן ולכן אין בזה טענה. ורש״י פירש אני אמרתי לך שאנשיו גבורים ומרי נפש, ואם יהרגו בעמך ותהיה בם מלחמה זו שהיא ראשונה, ושמע השומע מכל ישראל הבאים להתחבר לך ואמר היתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלום, והוא גם בן חיל, רוצה לומר ואותו שומע אפילו יהיה בן חיל ולבו כלב האריה המס ימס ולא יתקשר לך עוד, כי יאמר כבר החל לנפול ונענש על אביו ולא יצלח: ואחרי אשר חושי בטל עצת אחיתופל, הניח עצמו בחלוף דברי אחיתפל בכל חמשת הענינים שכללה עצתו. אם לראשון שאמר אבחרה נא שנים עשר אלף וגו׳, השיבו שלא יהיה כן.
והוא גם בן חיל – ואף אם השומע יהיה בן חיל, אשר לבו כלב האריה, מכל מקום ימס לבבו בקרבו, על כי ידוע לכל, שאביך הוא גבור מלחמה, והעם אשר אתו המה בני חיל, ואם הדבר נעזב למקרה, בודאי יתגברו הם וירפו ידיהם ולא יאבו לרדת עוד למלחמה (ואף שאם לא יעשו לבד בזה כעצת אחיתופל, אלא שגם אנשי אבשלום יכו באנשי דוד כמוהם, לא יהיה אם כן מקום לחשש הזה, מכל מקום הרחיב הדבור לסכל עצתו, להראות לכל כי לא בחכמה ידבר).
וְהוּא אותו שומע1גַם אם יהיה בֶּן חַיִל אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה, כשישמע שהיתה מכת חרב במחנך2הִמֵּס יִמָּס בפחד ורעדה, ולא יתקשר עוד אליך, כי יאמר כבר התחיל ליפול אבשלום ונענש על אביו ולא יצליח במרדו3, כִּי יֹדֵעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי גִבּוֹר אָבִיךָ וּבְנֵי חַיִל אֲשֶׁר אִתּו,ֹ ואם הדבר נעזב למקרה, בוודאי יתגברו אנשי דוד וירפו ידיהם של אנשי אבשלום ולא יאבו לרדת אתך עוד למלחמה4:
1. רש״י. ורד״ק ואברבנאל ביארו והוא אחיתופל שהוא בן חיל (ושבחו כדי שלא יראה כי כדי לגנותו הוא מדבר) אע״פ שהוא בן חיל ולבו כלב האריה, יפחד בשומעו את השמועה.
2. ר״י קרא.
3. רש״י.
4. מצודת דוד.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
But I counsel that all Israel be gathered together to you, from Dan to Beer-sheba, as the sand that is by the sea for multitude; and that you yourself go to battle.
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
ופניך הולכים בקרב – בראש, ואת תהי אזיל בריש כולנא.
But I advise [as follows:] Because this is my advice.
And you yourself should go to war. At the head. [Yonatan translates:] "And then you should go at the head of everybody."
ופניך הולכים בקרב – ואת אזיל בריש כולנא.
ופניך הולכים בקרב – אתה תהיה במלחמה, לא כמו שאמר אחיתופל שילך הוא עם י״ב אלף איש ותשב אתה בירושלם והוא ישיב לך כל ישראל, לא טובה עצתו כי טוב שתלך אתה במלחמה כי יתחזקו ישראל להלחם כשתהיה אתה במלחמה.
ופירוש: ופניך הולכים בקרב – שתלך אתה בעצמך ולא תשלח אחר במקומך. וכן: אם אין פניך הולכים (שמות ל״ג:ט״ו). ואמרו כנוי ההליכה בפנים, כי בהם השמירה וההשגחה כאשר ילך האדם.
אבל שיאספו כל ישראל לדבר הזה. ואם לשני שאמר שילך אחיתפל ולא אבשלום, השיבו שלא יעשה זה, כי אם ופניך הולכים בקרב, כי אז יפעלו כלם גבורות בהיותם לפניו. ואם לשלישי שאמר שילכו מיד באותה לילה, השיבו שלא יהיה כן.
And we shall come upon him in some place where he shall be found, and we will light upon him as the dew falls on the ground; and there will not remain of him and of all the men who are with him so much as one.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
אונחנו עליו – אמר ר׳ יהודה: ׳ונחנו עליו׳ הוא פועל בעבר מגזרת נחי העיין, ומשמעותו הבסיסית היא מנוחה, אם כי פה הוא מופיע במשמעות של חנייה ושהייה. הדבר ששינה את דעתנו וגרם לנו לסבור שהוא מנחי העיין הוא מכיוון שלא כתוב ׳ונחנה עליו׳,1 שכן אין כלל בשפה [העברית] שני סימני ריבוי במילה אחת, ואין הדבר אפשרי אצלם [בדיבורם של דוברי השפה] כלל. הוא גם אמר לגבי ׳ולא נותר בו...׳ שצורת היסוד של ״נותַר״ היא עם צרי או חריק ב-ת׳ [׳נותִר׳], שכן ה-נ׳ היא לציון ריבוי, כלומר: אנו לא נותיר אף אחד מאנשיו בחיים.
1. בתחילה סבר אבן בלעם ששיש לגזור את המילה ׳נחנו׳ מן הפועל ׳חנה׳, אך לאחר מכן דחה דעה זו, שכן לפי זה הייתה הצורה צריכה להיות ׳[אנו] נחנה׳.
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר׳ יצחק בן שמואל לשמואל ב מהדורת שטובר.
ונחנו עליו – וננוח עליו, לשון חנייה, כמו: וינח בכל גבול מצרים (שמות י׳:י״ד), נחה ארם על אפרים (ישעיהו ז׳:ב׳).
And we will encamp upon him. We will encamp upon him language [denoting] camping as [we find], "It camped within the entire boorder of Mitzraim"1 [and] "Arom has camped opposite Ephraim."2
1. Shemot 10:14.
2. Yeshayohu 7:2.
ונחנו עליו – ונכסנו כאשר יפול הטל על האדמה – שמכסה את האדמה.
באחת המקומות – כתיב: באחת – בתי״ו, וקרי: באחד – בד״לת.
כאשר יפול הטל – שמכסה כל פני האדמה, כן נחנה עליו.
ולא נותר בו – כמו: ולא יותר, עבר במקום עתיד. ורבים כמוהו.
ונחנו עליו – ננוח עליו.
כאשר יפול הטל – לשון על פני כל אחיו נפל.
אבל אחרי האסף כל ישראל יחנו עליו באחת המקומות אשר נמצא שם וגו׳, כעלות השחר והא הזמן שיפול הטל, וזהו כאשר יפול הטל, רוצה לומר באותו זמן שהוא בשחר. ולרביעי שאמר והכתי את המלך, ולחמישי שאמר שישיב את העם כלו אליו, על שניהם יחד השיב חושי שלא יעשו עם המלך יותר רע ממה שיעשו את אנשיו, כי כלם כאחד יקחו ולא נותר בו ובכל אשר אתו גם אחד, והענין שיקחו אות׳ לא שימיתו׳.
ובאנו אליו באחת – באחד קרי וכן כתב רד״ק ושנים הם בכל המקרא הכתובים אחת בתי״ו וקרי אחד בדל״ת וחברו תחת רתם אחת (מלכים א י״ט) ועיין במלכים ב׳ י״א.
המקומת – חסר וא״ו בתראה כמ״ש למעלה בסמוך.
ולא נותר בו – לית דכוותיה מלעיל.
ונחנו – מלשון חניה.
ובאנו אליו – רצה לומר: בהיות העם רב, בודאי נבוא באחד המקומות אשר החביא עצמו, כי נהיה חונים עליו כמו הטל המכסה כל פני האדמה מבלי מקום ריק ממנו, כן נתפזר בכל המקומות לבקשו, זה בכה וזה בכה, ובודאי נמצא אותו.
ובכל האנשים – כי פן התנכר עצמו ללבוש כאחד מאנשיו, לזה לא נותר מכולם איש, ויומת גם הוא עם התנכרו.
ד. שלא יפלו עליהם בלילה, ובספק אם נמצא שם דוד בין העם, רק ובאנו אליו באחד המקומות אשר נדע בבירור שנמצא שם, ולא בלילה רק ונחנו עליו כאשר יפול הטל – רצה לומר באור הבקר בעת שהטל נופל על האדמה, וכן פי׳ מהרי״א, ולא נהרוג המלך לבדו רק ולא נותר בו ובכל האנשים וכו׳ גם אחד – רצה לומר אם בהרג אם שנתפוש המלך חיים, ולא תירא שבתוך כך ימצא ערי מבצר וחסה שם, כי.
וּבָאנוּ אֵלָיו בְּאַחַד (באחת כתיב) הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נִמְצָא שָׁם וְנַחְנוּ – ונחנה1עָלָיו כַּאֲשֶׁר יִפֹּל הַטַּל עַל הָאֲדָמָה שמכסה אותה כולה, כן נחנה עליו2 מבלי להשאיר מקום ריק, ובודאי נמצא אותו3, וְלֹא נוֹתַר – יוותר4בּוֹ וּבְכָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ גַּם אפילו אֶחָד מפני שנהרוג את כולם, וכך גם אם יתחפש דוד לחייל מן השורה הוא ייהרג עם כולם5:
1. רש״י, מצודת ציון.
2. רד״ק. ואברבנאל ומלבי״ם (בשם מהרי״א) ביארו נחנה עליו בבוקר כאשר הטל על פני האדמה.
3. רד״ק.
4. רד״ק.
5. מצודת דוד.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
Moreover, if he withdraws himself into a city, then all of Israel shall bring up ropes to that city, and we will draw it into the valley until not even a pebble is found there."
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
ואם על עיר יאסף והשיאו כל ישראל אל העיר ההיא חבלים – פתרונו ויקיפו כל ישראל את העיר ההיא מחנות, וכן תרגומו: ויתכנשון ישראל על קרתא ההיא ויקפונה משיריין.
וסחבנו אותו עד הנחל – פתרונו ומשכנו את אבני חומת העיר ועד הנחל, וכן תירגם יונתן: ונעקר יתה וית אבנהא ונרמינה לנחלא.
והשיאו – דרך גוזמא אמר, כל כך יהיו ישראל רבים שאפילו ירימו חבלים אל העיר למשכה ולסחבה עד הנחל יוכלו לעשות עד אשר לא ישאר בעיר אפילו אבן אחת.
מה שאמר: אותו, וזכר עיר שהיא לשון נקבה, אותו אמר על מגדל שיהיה בתוך העיר, כלומר אפילו יהיה מגדל עוז בתוך העיר שיאסוף אליה הכל, יסחבו העיר והמגדל.
ויונתן תרגם: והשיאו – ויתכנשון כל ישראל על קרתא ההיא ויקפונה משריין ונעקר יתה ית אבנהא ונירמינה לנחלה עד דלא נשאר תמן אבנא, תרגם יונתן: חבלים – משריין, כמו: חבל נביאים (שמואל א י׳:ה׳). או דעתו על חבלי האהלים אשר במחנה.
עד הנחל – כמו נחל איתן, מקום עמוק, כמו גיא.
ולזה אמר עוד ואם אל עיר יאסף והשיאו כל ישראל את העיר ההוא, רוצה לומר שישאו על החומות חבלים לעלות שמה, כדרך כובשי הערים שעולים אליהם בסולמות של חבלים, ואחרי הריסתה יסחבו אותה עד הנחל עד אשר לא נמצא שם עד צרור, וזה כדי שלא יתחבא דוד ויקחוהו ויהיה תמיד ביד אבשלום בנו ולא יעשה דבר נגדו, לא שיכוונו להמיתו ולא להסירו ממעלתו.
צרור – חתיכת עפר גסה, כמו: ולא יפול צרור ארץ (עמוס ט׳:ט׳).
ואם אל עיר יאסף – כאומר: ואם יש חשש, פן בהתאחר הדבר עד נקבץ כל ישראל, ימלט על נפשו בעיר מבצר עומדת בהר, ויתחזק במעוז העיר, ואמר: הנה עם כל זה לא ימלט, כי הלא ברוב העם אשר אתנו, אף אם יאסף אל עיר, הכח בנו לשאת חבלים על העיר, לגררה מן ההר עד הנחל, עד שלא ישאר אף צרור בהעיר ההיא, ואמר בדרך גוזמא והפלגה, לומר שאף בעיר מבצר לא יתחזק מול העם הרב אשר אתנו ולבל ירגיש בערמתו, המתיק אמריו דרך נאות ובכל חלקי הסותר, אולם עצם כוונתו היתה, למען יתאחר הדבר עד שיתקבצו כולם, ובתוך כך ישלח אמריו אליו להמלט על נפשו, וכאשר עשה באמת.
אם אל עיר יאסף והשיאו כל ישראל וכו׳, שכל זה נקל אם יתאספו חיל רב ועצום, לא בחיל מעט.
וסחבנו אתו – היל״ל אותה בכנוי מוסב אל העיר, רק העיקר הוא שיפול דוד בידם וע״כ כתב אותו.
עד הנחל – עד העמק, שערים בצורות לרוב הם על ההרים, ולשון גוזמא דבר ע״ד אם ישפק עפר שומרון וגו׳ (מלכים א כ׳:י׳), כ״כ ירבה העם אשר עמנו שאם נקיף העיר חבלים ונואיל לסחוב אותה ואת כל אשר בה בבת אחת נצליח; ומה שהעיר חושי על עצת אחיתפל דברים נכונים הם, רק עצתו שנתן תחת עצת אחיתפל בלתי נכונה, ובעת צרתנו איננו די שאדם יטיל ספק בהצלחת עצה הניתנת לנו מפי איש חכם אם לא יכין הוא לתת לנו עצה הוגנת ממנה שאל״כ ירפה ידינו בלי תועלת.
וְאִם יש חשש פן בהתאחר הדבר עד שיתקבצו כל ישראל1, ימלט דוד על נפשו ואֶל עִיר מבצר עומדת בהר יֵאָסֵף – יכנס2, ויתחזק במעוז העיר, הנה עם כל זה לא יוכל להימלט, כי הלא ברוב העם אשר אתנו, הכח בנו3וְהִשִּׂיאוּ – ויגביהו4כָל יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר הַהִיא חֲבָלִים לגוררה מן ההר עד הנחל5, ואף אם ייסתר בתוך מגדל עוז שבעיר6וְסָחַבְנוּ – נגרור7אֹתוֹ8עַד הַנַּחַל שבעמק9, עם כל העיר עַד אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא – יישאר10שָׁם בתוך העיר גַּם צְרוֹר – אבן עפר11 אחת, ואמר בדרך גוזמא והפלגה, ולבל ירגיש בערמתו המתיק דבריו, אולם עצם כוונתו היתה למען יתאחר הדבר עד שיתקבצו כולם ובתוך כך יודיע לדוד להימלט על נפשו, וכך עשה באמת12: פ
1. מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
3. מצודת דוד.
4. מצודת ציון.
5. מצודת דוד.
6. רד״ק.
7. מצודת ציון.
8. רש״י ביאר שנסחוב את חומת העיר.
9. רי״ד.
10. מצודת דוד.
11. ר״י קרא, רד״ק, מצודת ציון.
12. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
And Absalom and all the men of Israel said, "The counsel of Hushai the Archite is better than the counsel of Ahithophel." For Hashem had ordained to defeat the good counsel of Ahithophel, in order that Hashem might bring evil upon Absalom.
תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
ויאמר אבשלום וכל איש ישראל טובה עצת חושי הארכי מעצת אחיתופל – ולא מפני שנראית עצת חושי הארכי, שהרבה נראית עצת אחיתופל מעצת חושי הארכי, שזה נותן טעם לדבריו כשם שאמור למעלה ואבא עליו והנה הוא יגע ורפה ידים והחרדתי אותו ונס כל העם אשר אתו והכיתי את המלך לבדו (שמואל ב י״ז:ב׳), וחושי איננו נותן טעם לדבריו. אלא שי״י צוה להפר את עצת אחיתופל {הטובה} לבעבור הביא י״י אל אבשלום את הרעה שילכו פניו בקרב ויפול ביד יואב וביד עבדיו.
להפר את עצת אחיתופל הטובה – פירוש: היא היתה עצה טובה לאבשלום, שיעמוד הוא בירושלם וישלח אחריו חיל אחר חיל עד שייגעהו ויתפשהו, וחושי נתכוון שיצא הוא למלחמה ויראו ישראל את אדוניהם ויבושו ויפחדו ממנו ויתפשו אבשלום ויהרגוהו.
וי״י צוה להפר – וכבר קדם כי אשר בחר י״י (שמואל ב ט״ז:י״ח). והכל אמת ואין זה מקום באורו. גם יש שאלה א״כ גזר השם על חטא אבשלום בשכבו עם פלגשי אביו (שמואל ב ט״ז:כ״ב) כמו שקדם בספור בת שבע, ועתה גזר להביא על אבשלום הרעה, וזה נכלל בענינים אחרים וימצא בגביע.
ויאמר אבשלום וכל איש ישראל – זה מורה כי זקני ישראל לא הסכימו בזאת העצה השנית.
ולהיות העצה הזאת יותר בטוחה מפאת הלוחמים שיהיו כל ישראל, ומפאת שר הצבא שיהיה עצמו אבשלום, ומפאת הזמן שיהיה ביום ולא בלילה, ומפאת דוד שיקחוהו לשבת עמו ולא שיהרגהו, לכן אמר אבשלום וכל איש ישראל, רוצה לומר כל העם (לא הזקנים שנמשכו אחר אחיתפל, כי אם כל העם שהיו אוהבים לדוד) טובה עצת חושי מעצת אחיתפל. וזכר הכתוב שהסכמתם על עצתו היתה מהשגחת האל יתברך לשמור את דוד ולהביא על אבשלום את הרעה, לא להיות עצת חושי טובה בפני עצמה כפי חומר הענין, כי בלי ספק היתה עצת אחיתפל הדרך האמיתי להגעת לתכלית הנכסף, אבל (משלי י״ט כ״א) רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום:
אל אבשלום את הרעה – בדפוסים קדומים כתוב על אבשלום ובספרים כ״י אל.
אל אבשלום – הנ״ל בדפוסים ישנים וספרים כ״י מלא וא״ו ועיין במקרא גדולה.
להפר – לבטל.
וה׳ צוה – רוצה לומר: לא לפי שעצת חושי היתה באמת טובה מעצת אחיתופל, ולזה ישרה עצתו בעיניהם, כי באמת עצת אחיתופל היתה הדרך האמתי להגעת תכלית הנרצה, אולם מה׳ היתה זאת, כי הוא גזר להפר עצת אחיתופל הטובה וגו׳.
ויאמר ואז הסכימו כולם שעצת חושי טובה יותר, והכתוב מעיד שזה היה מאת ה׳, כי באמת אם היו עושים כעצת אחיתופל היו מצליחים.
וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם וְכָל אִישׁ – אנשי1יִשְׂרָאֵל טוֹבָה עֲצַת חוּשַׁי הָאַרְכִּי מֵעֲצַת אֲחִיתֹפֶל, ולא מפני שעצת חושי היתה באמת טובה מעצת אחיתופל, כי באמת עצת אחיתופל היתה הדרך האמתית להגעת תכלית אבשלום2, ואם היו מקיימים אותה היו מצליחים3, אולם מאת ה׳ היתה זאת4, סוַיהוָה – כי ה׳ צִוָּה – גזר5לְהָפֵר – לבטל6אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל אשר היתה העצה הַטּוֹבָה לאבשלום7, לְבַעֲבוּר – כדי הָבִיא – שיביא יְהוָה אֶל אַבְשָׁלוֹם אֶת הָרָעָה: ס
1. ואולם הזקנים לא הסכימו לעצה של חושי, רלב״ג, אברבנאל.
2. מצודת דוד.
3. מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. מצודת ציון.
7. רי״ד.
תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
Then Hushai said to Zadok and to Abiathar the priests, "Thus and thus Ahithophel counseled Absalom and the elders of Israel; and thus and thus I have counseled.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
Now therefore send quickly, and tell David, saying, 'Do not lodge tonight in the plains of the wilderness, but pass over; lest the king be swallowed up, and all the people that are with him."
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
פן יבולע למלך – שלא יעצתיו לטובה, ויעשה כדברי אחיתופל.
יבלע – יאמר לו בסתר ובבליעה.
Cross over it. The Yardein.
Because [my suggestion] may be rejected by the king. That I did not advise him well and [instead] he will proceed according to the advice of Achitophel.
Rejected. He will be told secretely and by a concealed method.
פן יבולע למלך – ד״א פן יבולע לשון השחתה כמו למה תבלע נחלת י״י (שמואל ב כ׳:י״ט).
פן יבולע – פתרונו פן יתכסה העצה שיעץ אחיתופל.
למלך ולכל העם אשר אתו – וילינו במדבר בערבות המדבר וירדפו אחריהם, כמו כבלע את הקודש (במדבר ד׳:כ׳), כד מכסן.
שלחו – לפניכם יהונתן ואחימעץ שהיו חוץ לעיר.
והגידו – על ידיהם הגידו לדוד.
תעבור – את הירדן.
פן יבולע למלך – פן ישחת, כמו: אם יבלענו ממקומו (איוב ח׳:י״ח), כי ירא אני שמא יעשו עצת אחיתופל אע״פ שאמרו כי טובה עצתי מעצתו, אולי תתהפך דעתו עדיין לעצת אחיתופל, לכן לא תלין הלילה בערבות המדבר שנודעת שם אלא עבור הלילה הירדן.
ויונתן תרגם: פן יבולע דילמא יתהני למלכא ולא ידעתי דעתו.
פן יבולע למלך – כמו למה תבלעא נחלת י״י.
א. כן בכ״י לוצקי 1010, לונדון 24896, וכן בפסוק. בכ״י לייפציג 41, פריס 217 נוסף כאן: ״את״.
אל תלן הלילה – כי עדין היה ירא שמא תעשה עצת אחיתפל ולכן אמר פן יבלע למלך, כי פן בעברי כמו אפשר ושמא, והעד שכתב אח״כ קומו ועברו מהרה (שמואל ב י״ז:כ״א).
פן יבולע למלך ולכל העם אשר אתו – למען תתישב העצה ביניהם על זה או ירצה בזה פן ישחית מה שהוא למלך מנשיו ובניו וטפו ומה שהוא לכל העם אשר אתו ולא אמרו פן יבולע המלך לחלוק כבוד למלכות ושלא לפתוח פיו לרע כנגדו.
ושישלחו להגיד לדוד באופן שלא ילין אותה הלילה בערבות המדבר ויעבור משם פן יבולע למלך, רוצה לומר פן יבולע המלך ויפתהו אחיתפל ויעשה עצתו:
אל תלן הלילה – כתב ר׳ יונה שהלמ״ד בפתח ואני מצאתיו בסגול בכל הספרים המדוייקים כ״כ האפודי בפרק י״ד.
בערבות המדבר – במקצת ספרים כתיב וקרי בערבות ויש ספרים כתיב וקרי בעברות ובספרים אחרים כתיב בעברות קרי בערבות. אמנם ממסורת יש להוכיח שאין כאן שום הפרש בין קרי לכתיב שבמסרה גדולה במערכת אות הוא״ו נמנו ס״ב מלין דכתיבין מוקדם מאוחר ובתוכם נמנה בעברות ראו אנכי מתמהמה שהוא למעלה בסימן ט״ו ולא נמנה זה וכן נראה מפירוש רד״ק שכתב שם פירוש הקרי והכתיב וכאן לא כתב מאומה.
יבולע – ענין השחתה, כמו: למה תבלע נחלת ה׳ (שמואל ב כ׳:י״ט).
אל תלן – כי פן יעשה כעצת אחיתופל, ובערמה אמרו שעצתי ישרה, למען לא אודיע לדוד להמלט הלילה.
וגם עבור תעבור – את הירדן.
פן יבולע – פן ישחת מה לדוד ולעמו, כאשר ירדפו אחריו הלילה.
ועתה שלחו מהרה וכו׳,
אל תלן אתה בתוך העם ויותר מזה וגם עבור תעבור עם כל העם ופירושו אל תלן פן יבולע למלך – וגם עבור תעבור, פן יבולע לכל העם.
ועתה שלחו וגו׳ – עתה נראה שבוחרים בעצתי, אך טרם יבא הלילה אולי יבינו כי לרעתם יעצתי, וימאסו בעצתי ויבחרו בעצת אחיתפל; וההפרש בין שני העצות הוא שבעצת אחיתפל אבשלום היה שולח י״ב אלף איש על דוד ומצוה אותם שכל מגמת פניהם תהיה רק להרוג אותו בעוד שהוא, אבשלום, נשאר במקומו מחוץ לסכנה, ובעצת חושי, ופניך הולכים בקרב, הדבר להפך (למטה י״ח:ג׳).
עבור תעבור – הירדן, ואז תהיה בטוח כל הלילה, שבודאי לא יכניסו עצמם בסכנה לעבור הירדן בלילה.
וְעַתָּה שִׁלְחוּ מְהֵרָה לפניכם את יהונתן ואחימעץ בניכם שמחוץ לעיר1וְהַגִּידוּ על ידיהם2לְדָוִד לֵאמֹר אַל תָּלֶן הַלַּיְלָה בתוך העם3בְּעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר פן יעשה אבשלום כעצת אחיתופל ויבוא הלילה עליכם, ובערמה אמרו שעצתי ישרה, כדי שלא אודיע לך להימלט הלילה4, וְגַם עָבוֹר תַּעֲבוֹר את הירדן5פֶּן יְבֻלַּע – יהיה אסון השחתה6לַמֶּלֶךְ וּלְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ כאשר ירדפו אחריו הלילה7:
1. רד״ק.
2. רד״ק.
3. מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
5. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
6. כך משמע מרד״ק ומצודת ציון.
7. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
Now Jonathan and Ahimaaz were waiting by En-rogel; and a maid-servant would go and tell them; and they would go and tell King David; for they could not be seen coming into the city.
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
בעין רוגל – בעין קצרא, כובסי בגדי צמר שחובטין אותם שם, שבועטים אותם ברגל.
By the launderers' fountain. [Yonason translates:] "By the launderers' fountain." Launderers of woolen garments that bring them [the garments] there by kicking them with [their] foot.
ויהונתן ואחימעץ עומדים בעין רוגל והלכה השפחה והגידה להם והם ילכו והגידו למלך דוד כי לא יוכלו להראות לבוא העירה – שלא יתראו העירה ואחר כך ילכו הם להגיד לדוד מה ששמעו מבית אבשלום כן יראה הרואה ויגיד לאבשלום.
בעין רוגל – תרגם יונתן: בעין קצרא, וקצרא הוא הכובס, ובעין הזה היו מכבסין בגדים, ונקרא הכובס רוגל לפי שמשפשף הבגדים ברגליו.
והלכה השפחה – שפחה של בית צדוק הלכה לעין רוגל למקום שהיה שם יהונתן ואחימעץ והגידה להם שהם ילכו ויגידו לדוד הדברים שדבר חושי.
(יז-יט) הנ״ט הוא להודיע כי גם בעת הרעה על הצדיק לא יעזבנו הש״י ביד הרשע ולא יסיר השגחתו ממנו לגמרי הלא תראה כי עם היות דוד נרדף הוכחנו ענינים רבים לו להצלתו עד שבבחורים שהיו שם בני ימיני שהיה ראוי שישנאו דוד הוכנה שם אשה החביאה אחימעץ ויהונתן באופן שהשלימו המבוקש מדוד לרעה מה שיסכימו לעשות אבשלום וישראל כדי שיוכל לקחת עצה להמלט ממה שחשבו לעשות כנגדו ומצ׳ גם כן בדרכו רבים נשאו לו מנחה ולעם אשר ברגליו כי לא יגרע הש״י מצדיק עיניו ובעת המלחמה ג״כ נפלו עם אבשלום ואבשלום ביד אנשי דוד כי כבר סבב הש״י שנפוצו ישראל הנה והנה לברוח והיה זה סבה אל שנפל אבשלום ביד עבדי דוד ולא יכול לברוח כי כבר סבב הש״י והיה תלוי בלב האלה.
וזכר הכתוב שהיו מוכנים יהונתן ואחימעץ מחוץ לעיר בעין רוגל והיתה הולכת שפחה מבית צדוק מירושלים והגידה להם הדבר ההוא והם ילכו משם להגיד אל המלך דוד, והוצרכה השפחה ללכת שמה לפי שהם לא רצו לבוא לעיר כדי שלא יראו אותם וירגישו ברגילם.
והם ילכו – בכדי שהם ילכו וגו׳.
כי לא יוכלו – יהונתן ואחימעץ לא יוכלו להראות עצמם לבוא העיר, פן ירגישו בהם.
בעין רגל – מקום מחוץ לעיר על גבול צפוני לנחלת יהודה, וע״פי יונתן שתרגמו עין קצרא פירשוהו עין הכובס בגדים (רד״ק) או המתקן בגדי צמר (רש״י) בהוציאו השומן מן הצמר ע״י כביסה ובעיטה ברגליו, וכן מנהג בני קדם עד היום בכביסת ובאריגת בגדיהם.
וִיהוֹנָתָן וַאֲחִימַעַץ היו עֹמְדִים בְּעֵין רֹגֵל1, וְהָלְכָה הַשִּׁפְחָה שהיתה בבית צדוק בירושלים2וְהִגִּידָה לָהֶם את הדברים שדיבר חושי3וְהֵם – כדי שהם4יֵלְכוּ וְהִגִּידוּ – ויגידו5לַמֶּלֶךְ דָּוִד את הדברים, ופעלו כך כִּי לֹא יוּכְלוּ – יכלו יהונתן ואחימעץ6לְהֵרָאוֹת לָבוֹא הָעִירָה פן ירגישו בהם7:
1. ובמעיין הזה היו מכבסין בגדים, ונקרא הכובס רוגל לפי שמשפשף הבגדים ברגליו, רש״י, רד״ק, רי״ד.
2. רד״ק, אברבנאל.
3. רד״ק.
4. מצודת דוד.
5. רד״ק.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
But a lad saw them and told Absalom. And the two of them went quickly and came to the house of a man in Bahurim who had a well in his courtyard; and they went down there.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
אבל עם היותם שם בעין רוגל ראה אותם נער והגיד לאבשלום שהיו עומדים שמה בהחבא, ושלח אחריהם והם באו לבחורים לבית איש אחד וירדו אל באר אחד שהיה לו.
וירא אותם – בעין רוגל.
וילכו – כי הרגישו אשר הנער ראה אותם, ולזה הלכו מעין רוגל אל מאהבם אשר בבחורים.
וירא אותם נער – היה בזה עין ה׳ אל יראיו,
א. מה שהרגישו שראה אותם הנער וילכו מהרה,
ב. מה שבאו בבית איש שלו באר.
וַיַּרְא אֹתָם נַעַר בעין רוגל1וַיַּגֵּד לְאַבְשָׁלֹם אשר שלח אנשים אחריהם2, ובגלל שהם הרגישו כי הבחין בהם הנער3וַיֵּלְכוּ – לכן הלכו שְׁנֵיהֶם בִּמְהֵרָה וַיָּבֹאוּ | אֶל בֵּית אִישׁ בְּבַחוּרִים שהיה אוהבם4וְלוֹ היתה בְאֵר בַּחֲצֵרוֹ, וַיֵּרְדוּ יהונתן ואחימעץ שָׁם, והיה בזה עין ה׳ אל יראיו שהבחינו בנער ושאצל אותו האיש היה באר5:
1. מצודת דוד.
2. אברבנאל.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. וכן שחמלה האישה עליהם ושמעצתה היתה להטעות את הרודפים, מלבי״ם כאן ובפס׳ יט להלן.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
הרפות – חטין כתושות, כמו: בתוך הריפות (משלי כ״ז:כ״ב).
The curtain. Curtain.
Ground wheat. Ground wheat as [we find], "Among the ground wheat."1
1. Mishlei 27:22.
ותשטח עליו הריפות – פרעה את ראשה ושטחה על הבאר שערותיה.
הריפות – פתרון: השערות שלה כמו ופרע את ראש האשה (במדבר ה׳:י״ח) ובתרגום ירושלמי ויפרע ית ריפתהא.
ותשטח עליו הריפות – פתרונו ותשטח עליו שערות ראשה שאם יבואו הרודפים אחריהם ויכנסו בחצר אחריהם שיראו אותה פריעת ראש וישובו להם. ופרע את ראש האשה (במדבר ה׳:י״ח) תרגם ירושלמי ויפרע ית ריפייתהא. אבל יונתן תרגם: ופרסת ית פרסא על פומא דבירא ושטחת עלוהי דקילין.
על פני הבאר – כמו: על פי הבאר, וכן תרגם יונתן: על פומא דבירא, והוא מן שלושה דסבירין פי וקורין פני, והענין אחד כי פי הבאר הוא פניו.
הריפות – החטים הכתושים יקראו הריפות, וכן: בתוך הריפות בעלי (משלי כ״ז:כ״ב), והוא מן: עמודי שמים ירופפו (איוב כ״ו:י״א).
ויונתן תרגם: הריפות – דקילן.
ותשטח עליו הריפות – פירוש: חטים כתושים כמו בתוך הריפות בעלי.
ותשטח עליו הרפות – היא חטה הנכתשת במכתש וישטחוה תחלה כדי שתיבש.
הרפות – חטים כתושים ונקלפים, כמו: בתוך הרפות בעלי (משלי כ״ז:כ״ב), והוא מלשון רפיון, כי נרפו ונקלפו מקליפותיהם.
האשה – אשת האיש.
עליו – על המסך.
ולא נודע דבר – לא היה ניכר מהבאר, שמתחת להמסך.
ג. שחמלה האשה עליהם, ומה שהיה מעצתה לשטוח הריפות,
ד. מה שהיה מעצתה לאמר שהיו פה ושעברו את מיכל המים, כמו שהיתה עצת רחב לאמר כן באו אלי האנשים כמש״פ שם.
הרפות – משרש רפה, דבר נחלש ומכותש, תבואה מכותשת (משלי כ״ד:ה׳), ומזה ג״כ רפת בקר או מפני התבואה שנותנים לפני הבהמות, או מפני התבן הכתוש שאוכלות ממנו וגם שוכבות עליו (אוצר השרשים).
וַתִּקַּח הָאִשָּׁה – אשת האיש1וַתִּפְרֹשׂ אֶת הַמָּסָךְ – הוילון2עַל פְּנֵי – פי3הַבְּאֵר וַתִּשְׁטַח – וּפָרְשָׂה4עָלָיו – על המסך5הָרִפוֹת – חטים כתושות6 במכתש ששוטחין אותן לייבשן7, וְלֹא נוֹדַע – היה ניכר8דָּבָר אודות הבאר אשר היה מתחת למסך9:
And Absalom's servants came to the woman to the house; and they said, "Where are Ahimaaz and Jonathan?" And the woman said to them, "They have gone over the brook of water." They sought but and could not find them, and they returned to Jerusalem.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
מיכל המים – איני יודע לו פתרון במחברת כל. ופתרונו לפי ענינו, כמו: שבולת הנהר (ישעיהו כ״ז:י״ב).
Stream of water. I do not know the translation of this word מִיכַל. In the Machberes1 [under the entry] כַּל [he writes] that its translation is according to the context. [Here] its as [if to say] streaming water of the river.
1. Notebook written by Menachem (one of the Rishonim).
עברו מיכל המים – תרגו׳ כבר עברו ית ירדנא.
מיכל המים – שם הנהר.
מיכל המים – אין לו חבר, ולפי ענינו: פלג מים.
ויונתן תרגם: עברו ירדנא.
עברו את מיכל המים – תרג׳ כבר עברו ית ירדנא.
מיכל המים – רוצה לומר פלג המים.
וכאשר באו עבדי אבשלום אל הבית לבקשם אמרה האשה שכבר עברו מיכל המים, והם בקשו הבית ולא מצאו ושבו ירושלים.
מיכל המים – ענינו פלג המים, ואין לו חבר.
איה – כי הוגד להם שבאו הביתה.
ויבקשו – בבית האשה או עברו מיכל המים לבקשם.
מיכל – פלג או נחל, ועיקר שרשו בחליף אותיות יגר או נגר מהקדמון גר (פרץ נחל מעם גר, איוב כ״ח:ד׳) ומשם גם שֵם גֵר, הגולה ממקומו, ואולי ג״כ שרש גלה עצמו בשתי הוראותיו וגם שם נחל בחילוף גימ״ל בחי״ת ושם פלג בפ״א נוספת ובהיפוך וחילוף שתי אותיות הנשארות.
וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶל הָאִשָּׁה הַבַּיְתָה כי הוגד להם שיהונתן ואחימעץ הלכו לביתה1וַיֹּאמְרוּ אַיֵּה אֲחִימַעַץ וִיהוֹנָתָן? וַתֹּאמֶר לָהֶם הָאִשָּׁה עָבְרוּ את2מִיכַל – פלג3הַמָּיִם של נהר הירדן4, וַיְבַקְשׁוּ – וחיפשו בבית האישה וגם עברו את הירדן5וְלֹא מָצָאוּ אותם וַיָּשֻׁבוּ אל יְרוּשָׁלִָם: ס
1. מצודת דוד.
2. רי״ד.
3. רלב״ג, מצודת ציון.
4. תרגום יונתן, רי״ד.
5. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
And it came to pass, after they had departed, that they came up out of the well, and went and told King David. And they said to David, "Rise and pass quickly over the water; for thus has Ahithophel counseled against you."
וַיְהִי | אַחֲרֵי לֶכְתָּם וַיַּעֲלוּ יהונתן ואחימעץ מֵהַבְּאֵר שם התחבאו וַיֵּלְכוּ למחנה דוד וַיַּגִּדוּ – להגיד לַמֶּלֶךְ דָּוִד את דברי חושי, וַיֹּאמְרוּ אֶל דָּוִד קוּמוּ וְעִבְרוּ מְהֵרָה אֶת הַמַּיִם של נהר הירדן1כִּי כָכָה יָעַץ עֲלֵיכֶם – נגדכם אֲחִיתֹפֶל שיעלה עוד הלילה להילחם נגדכם:
Then David arose, and all the people that were with him, and they passed over the Jordan; by the morning light not one of them was missing, that had not gone over the Jordan.
תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
עד אחד וגו׳ – רוצה לומר: כשבא אור הבוקר, אפילו אחד לא היה נעדר אשר וגו׳.
עד אור הבקר – הסברא נותנת שאחימעץ ויונתן נתעכבו בבית האשה בבחורים עד שחשכה ובכן התאחרו לבא אל דוד ואמרו קומו ועברו ״מהרה״ את המים, כלו׳ אף על פי שלילה הוא ויש סכנה בדבר עברו הירדן מ״מ.
וַיָּקָם דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן בלילה, וְעַד אוֹר הַבֹּקֶר, עַד אַחַד – אפילו אחד1לֹא נֶעְדָּר – היה חסר2, כך שלא היה מי מאנשי דוד אֲשֶׁר לֹא עָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן:
1. מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
And when Ahithophel saw that his counsel was not followed, he saddled his donkey, and arose and went home, to his city, and set his house in order, and strangled himself; and he died, and was buried in the grave of his father.
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
ויצו אל ביתו ויחנק – אמר רמי בר יחזקאל מנין למתנת שכיב מרע מן התורה שנאמר ויצו בצואה בעלמא. תנו רבנן שלשה דברים צוה אחיתופל לבניו א״ל בני אל תהיו במחלוקת ואל תמרדו במלכות בית דוד ויו״ט של עצרת ברור זרעו חטים. מר זוטרא אמר בלול איתמר, אמרי נהרדעי משמיה דר׳ יעקב לא ברור ממש ולא בלול ממש אלא בלול ורוח צפונית מנשבת זהו ברור.
אל ביתו אל עירו – יש ספרי׳: ואל עירו, ובספר מוג׳: אל עירו.
ויצו אל ביתו – כדרך אדם קרוב למיתה שמצוה לבני ביתו מה יהיה אחריו מדבר ביתו ונחלתו.
ויחנק – בחר להמית עצמו הוא, ולא ימיתהו דוד, כי ידע כי כיון שלא נעשתה עצתו כי אבשלום וכל אשר עמו יפלו ביד דוד.
ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו – פירוש: ידע כי עצת חושי היתה רעה, וראה כי מאת השם היא ונתיירא מפני דוד.
ויחנק – אין לנו הכרח בזה ובשום שמוש פועל רמז לפעול מה היה הפועל והמניע ומי היה, ר״ל הקרוב לו, אבל מן הענין יש לנו שעורים ואומדים. והיותר נאות בזה שהוא חנק עצמו כענין מה שנזכר בספרי הרפואה מבעלי השחורה בצוק העתים.
ויצו אל ביתו ויחנק – יתכן שחנק את עצמו כי ראה הרע שיקרה מזה לאבשלום והיה ירא מדוד שתתפרסם לו זאת העצה שיעץ עליו.
אמנם אחיתפל כאשר ראה שלא נעשתה עצתו האמין כי מהאלהים היתה מסבה כדי להציל את דוד, והאמין שדוד יחזור למלכותו, ושלהיותו מורד במלכות ימיתהו ויהיו אז נכסיו למלך להיותו מהרוגי המלך שממונם ונכסיהם למלך, הנה בעבור זה להצלת ממונו ליורשיו הרג עצמו ותבחר מחנק נפשו כדי שלא יהיה דינו דין הרוגי מלכות, וזהו אמרו ויצו אל ביתו ויחנק, כי מצד שהרג עצמו היה לו מקום לצוות אל ביתו. ובמסכת סנהדרין פרק חלק (דף ק״ו ע״ב) אמר ר׳ יוחנן דואג ואחיתפל לא חצו ימיהם, שנאמר (תהלים נ״ה כ״ד) אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, כל שנותיו של דואג לא היו אלא שלושים וארבע שנה. ושל אחיתפל שלושים ושלש שנה. ועוד אמרו חכמינו ז״ל (בירושלמי דסנהדרין דף כ״ט ע״א) שלשה דברים צוה אחיתפל לבניו בשעת מותו, אל תמרדו במלכות בית דוד, דאשכחנן דקודשא בריך הוא נסיב להון אפין אפילו בפרהסיא, ולא תשאו ותתנו עם מי שהשעה משחקת לו, ואם היתה העצרת ברורה זרעו חטים יפות, ולא ידעין אם ברורה בטל אם ברורה בשרב.1
1. ועיין מזה בתלמוד בבלי במסכת בבא בתרא פרק ט׳ דף קמ״ז ע״א.
אל ביתו אל עירו – במקצת ספרים כ״י ומהדפוס כתוב ואל עירו בוא״ו וכן כתב רד״ק יש ספרים ואל עירו ובספר מוגה אל עירו עד כאן.
ויחבוש – חגר האוכף.
אל עירו – רוצה לומר: אל ביתו אשר בעירו, לא לבית מלונו אשר בירושלים.
ויצו – עשה צואה אל ביתו.
ויחנק – חנק את עצמו, כי האמין מעתה שדוד יחזור למלכותו, ויהרגו כמורד במלכות, ויהיו עוד נכסיו למלך כדין מורד במלכות, ולזה חנק עצמו, להציל נכסיו ליורשיו.
ואחיתופל ראה כי עד עתה השתדל שיעשו כעצתו, וכאשר שמע שעבר דוד את הירדן ידע שהוא מה׳, שהפיר את עצתו, ושישוב דוד למלכותו, ואז יהרגנו ויקח נכסיו כי הרוגי מלך נכסיהם למלך לכן חנק את עצמו, ועל ידי כן ויצו אל ביתו – כי ידע שלא יוכל לקחת נכסיו, וגם נקבר בקבר אביו ולא כן אם היה המלך הורגו.
לא נעשתה עצתו – ובודאי ישוב דוד וימלוך ויענוש המורדים בו.
וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ וידע כי עצת חושי היתה רעה, והבין כי מאת השם היא, ונתיירא מפני דוד1, כי ידע שאבשלום וכל אשר לו יפלו ביד דוד2 ושישוב דוד למלכותו ואז יהרגנו ויקח את נכסיו כדין הרוגי מלכות שנכסיהם למלך, לכן בחר להרוג את עצמו כדי שלא ילכו נכסיו למלך אלא ליורשיו, וכן כדי שיוכל להיקבר בקברי אבותיו3, וַיַּחֲבֹשׁ – ואז חגר אחיתופל באוכף4אֶת הַחֲמוֹר וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ אֶל אשר בְּעִירוֹ5וַיְצַו – ועשה צוואה6אֶל אנשי בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק – והרג עצמו בחנק, להציל נכסיו ליורשיו7, וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבִיו ולא כן אם היה המלך הורגו8: ס
1. רי״ד.
2. רד״ק.
3. מלבי״ם.
4. מצודת ציון.
5. לא לבית מלונו אשר בירושלים, מצודת דוד.
6. מצודת דוד. ואמרו חכמינו ז״ל (ירושלמי סנהדרין כט.) שלשה דברים צוה אחיתפל לבניו בשעת מותו, אל תמרדו במלכות בית דוד, ולא תשאו ותתנו עם מי שהשעה משחקת לו, ואם היתה העצרת ברורה, זרעו חטים יפות, ועיין בבתרא קמ״ז. ובמסכת סנהדרין קו: מובא אמר ר׳ יוחנן דואג ואחיתפל לא חצו ימיהם, שנאמר (תהלים נה, כד) ״אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם״, כל שנותיו של דואג לא היו אלא שלושים וארבע שנה. ושל אחיתופל שלושים ושלש שנה, אברבנאל.
7. מצודת דוד.
8. מלבי״ם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
And Absalom had set Amasa over the army instead of Joab. Now Amasa was the son of a man whose name was Ithra the Jesraelite, who had come to Abigal the daughter of Nahash, sister to Zeruiah Joab's mother.
ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי – שנו רבותינו ארבע מתו בעטיו של נחש. אלו הן. בנימן בן יעקב. עמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד. וכלהו גמרא לבר מישי דמפרש ביה דכתיב ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב על הצבא. ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש – וכי בת נחש היתה והלא בת ישי היתה דכתיב ואחיותיהם צרויה ואביגיל, אלא בת מי שמת בעטיו של נחש. אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון, אמר להם מצוה קלה צויתיו ועבר על צוויי, אמרו לפניו רבש״ע והלא משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה מאל״ף ועד תי״ו, א״ל מקרה אחד לצדיק ולרשע. ופליגא דר׳ אמי דאמר ר׳ אמי אין מיתה בלא חטא דכתיב הנפש החוטאת היא תמות, ואין יסורין בלא עון דכתיב ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם.
בת נחש – הוא ישי אבי דוד. רבותינו אמרו: שמת בלא עון, בעטיו של נחש (בבלי בבא בתרא י״ז.).
The daughter of Nochosh. This is Yeshai, Dovid's father. Our Rabbis said that [Yeshai] died without sin [but only] because of the serpent's counsel.1
1. Baba Besra 16. The serpent in the Gan Fden who suggested to Chavah to eat from the Tree of knowledge. That sin brought death into the world. That is why Yeshai died because he had no sin of his own to merit death.
ועמשא בן איש – ר״ל בן איש גדול, כמו: וחזקת והיית לאיש (מלכים א ב׳:ב׳) – כלומר לאיש טוב וירא אלהים, וכן: כולם אנשים (במדבר י״ג:ג׳) – אנשים גדולים.
יתרא הישראלי – ובדברי הימים: יתרא הישמעאלי. ישראל היה, אלא שגר בארץ ישמעאל, לפיכך נקרא ישראלי וישמעאלי, ישמעאלי על הגירות וישראלי שלא יחשוב אדם כי הוא ישמעאלי.
ואדוני אבי ז״ל כתב כי כשהיה בארץ ישמעאלים קורין אותו ישראלי שם, וכשהיה בא משם לא״י קורין אותו ישמעאלי.
ובדברי רבותינו ז״ל יש דרש למה קראו ישמעאלי – לפי שחגר חרבו כישמעאל, כשהיה שאול רוצה לפסול את דוד למלכות לפי שבא מרות המואביה, עמד הוא וחגר את חרבו ואמר כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב, כך מקובלני מבית דינו של שמואל: עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. מאי טעמא על דבר אשר לא קדמו אתכם (דברים כ״ג:ה׳) – איש דרכו לקדם ואשה אין דרכה לקדם.
אשר בא אל אביגל בת נחש – הוא ישי אבי דוד, ושני שמות היו לו: ישי ונחש, וכמוהו רבים.
וטעם: אשר בא – ולא אמר איש אביגל, אפשר שבא אליה קודם שישאנה וילדה לעמשא, לפיכך אמר: אשר בא.
ורז״ל דרשו כי לפיכך נקרא ישי נחש, לפי שמת בלא עון בעטיו של נחש, ר״ל בעצתו של נחש שיעץ לחוה לאכול מעץ הדעת ואז נקנסה מיתה על אדם וחוה, ולא היה לישי עון אחר שמת בעבורו.
ואדוני אבי ז״ל פירש כי קראו נחש לפי שיצאו ממנו צפעונים שהרגו באומות העולם, וכן כתיב: כי משרש נחש יצא צפע (ישעיהו י״ד:כ״ט) – כי משרש ישי שנקרא נחש יצא צפע והוא חזקיהו.
אל אביגילאבת נחש – הוא ישי כדכתיב ואחיותיהם צרויה ואביגיל. ויש לומר בשני שמות היה נקרא, וחכמים אמרו: שמת בעטיו של נחש שלא נמצא בו עון.
א. כן בכ״י לייפציג 41, לונדון 24896, פריס 217. בכ״י פריס 218, ובנוסח שלנו: ״אביגל״.
אשר בא אל אביגל בת נחש – ידמה שהיו לישי שני שמות והנה אמר שהיא אחות צרויה אם יואב להודיע שעמשא ויואב היו קרובים בני שתי אחיות ועם כל זה הרג יואב את עמשא כדי שישאר שר צבא כמו שהיה.
ושדוד בא מחנימה להנצל ממנו, ושאבשלום עשה את עמשא שר צבאו תחת יואב. ועמשא היה בן איש, רוצה לומר בן איש מעולה, כמו (מלכים א ב׳ ב׳) וחזקת והיית לאיש, ושמו היה יתרא הישראלי, עם היות שבדברי הימים (דברי הימים א ב׳:י״ז) אמר הישמעאלי, והנכון שהיה ישראלי בטבעו והתגורר בארץ ישמעאל. ובמסכת יבמות בירושלמי (פרק ח׳ ט׳ ע״ב) אמרו למה קראוהו ישמעאלי? לפי שחגר מתניו ושלף חרבו כישמעאל בשעה שהיה רוצה שאול לפסול את דוד לפי שבא מרות המואביה, ואמר כל מי שלא ישמע הלכה זו ידקר בחרב זה, כך מקובלני מבית דינו של שמואל עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, מאי טעמא? על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם וגו׳, איש דרכו לקדם ואין אשה דרכה לקדם וגו׳). (ועיין מזה גם כן בתלמוד בבלי ביבמות פרק ח׳ דף ע״ז ע״א): ואמר אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב, הוא להגיד שאבגיל אם עמשא היתה אחות צרויה, ועם כל זה הרגו יואב, והיתה בת נחש שהוא ישי אבי דוד, ושני שמות היו לו ישי ונחש, ואולי נקרא נחש לפי שיצא ממנו דוד ויואב ואחיו שהיו צפעונים לאומות העולם, על דרך (ישעיה ט״ו ב׳) כי משרש נחש יצא צפע. וחכמינו ז״ל במסכת בבא בתרא (בבלי ב״ב י״ז., בבלי שבת נ״ה:) אמרו ארבעה מתו בעטיו של נחש, ואלו הן בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, ועמשא בן איש,א וכוונתם בזה שמתו מהכרח החומר ולא מפני עונותיהם, כי צדיקים וישרים היו:
א. כן בדפוסים, אך כנראה צ״ל: ״כלאב בן דוד״. ״עמשא בן איש״ הובא בבבלי שם כמקור לזה שישי מת בעטיו של נחש.
יתרא הישראלי – ובדברי הימים א׳ ב׳ אומר יתר הישמעאלי ונדרש ביבמות פרק הערל בבלי ובירושלמי ובמדרש רות רבתי ושוחר טוב מזמור ט׳.
על הצבא – לשר על הצבא.
בן איש – רצה לומר: בן אדם חשוב ומעולה, כמו: הלא איש אתה (שמואל א כ״ו:ט״ו).
הישראלי – ובדברי הימים (דברי הימים א ב׳:י״ז) אמר הישמעאלי, לפי שהתגורר בארץ ישמעאל.
נחש – אמרו רבותינו ז״ל (שבת נ״ה:): הוא ישי, ונקרא נחש, על שמת בעטיו של נחש ומבלי עון (ויתכן לומר, שנולדה מאשת ישי מבעלה הראשון, ושמו נחש, ולזה אמר אחות צרויה, ולא אמר אחות דוד, כי צרויה היתה אחותה גם מן האב, וכאשר אמרנו בשמואל א ט״ז:י׳).
ואת עמשא – וספר שאם עמשא, ואם יואב היו אחיות, שתיהן בנות ישי, והיה לעמשא יתרון על יואב, מצד אביו, כי יואב נקרא אחר אמו בן צרויה, כי אביו לא נודע בשם, ועמשא בן איש לא בן אשה, רצה לומר נקרא ע״ש אביו שהיה שמו יתרא הישראלי, ובד״ה קראו הישמעאלי ודרשוהו חכמינו זכרונם לברכה, והיה גדול בתורה.
בן איש – בן אדם חשוב וקרוב למלכות, ע״ד כלם אנשים (שלח לך), הלא איש אתה (שמואל א כ״ו:ט״ו).
אביגל וגו׳ – ובדברי הימים (שם) אביגיל וצרויה אם יואב מיוחסות כאחיות לדוד א״כ בנות ישי היו, וישי ונחש אחד, (תלמוד מ׳ שבת נ״ה:, ב״ב י״ז.), מ״מ רחוק הוא שיקרא כאן לישי בשם חדש ולא יודיענו, ע״כ אני אומר שתיבת ואחיותיהם שבדברי הימים איננה מוסבת לתיבת הוליד שבפסוק רק לעצמה עומדת, ואביגיל וצרויה היו אחיות לדוד ואחיו ולא בנות ישי, אולי נשא אלמנה ולה שתי בנות, או אחר מותו נשאת אשתו לאיש אחר וילדה לו שתי הבנות, מ״מ יואב ועמשא בני אחיות דוד היו, ושריה אבי יואב הנזכר בדברי הימים א ד׳:י״ד רחוק שיהיה שריה הסופר (למעלה ח׳:י״ז) ושיהיה אבי יואב שר הצבא, שא״כ בודאי היה מודיע לנו או בספר שמואל או בספר דברי הימים.
וְאֶת עֲמָשָׂא שָׂם אַבְשָׁלֹם תַּחַת – במקום יוֹאָב לשר1עַל הַצָּבָא, וַעֲמָשָׂא היה בֶן אִישׁ אדם גדול2 וחשוב3וּשְׁמוֹ יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי4אֲשֶׁר בָּא5אֶל אֲבִיגַל בַּת נָחָשׁ (הוא ישי אבי דוד6) אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם יוֹאָב:
1. מצודת דוד.
2. רד״ק.
3. מצודת דוד.
4. ובדברי הימים א׳ ב׳:י׳ נקרא יתרא הישמעאלי, ובאמת ישראלי היה אלא שגר בארץ ישמעאל לפיכך נקרא ישראלי וישמעאלי, ישמעאלי על הגירות וישראלי שלא יחשוב אדם כי הוא ישמעאלי, רד״ק. ואביו של רד״ק (ר׳ יוסף קמחי) כתב כי כשהיה בארץ ישמעאלים קורין אותו ישראלי שם, וכשהיה בא משם לא״י קורין אותו ישמעאלי. ובדברי רבותינו ז״ל (יבמות עז.) יש דרש למה קראו ישמעאלי, לפי שחגר חרבו כישמעאל כשהיה שאול רוצה לפסול את דוד למלכות לפי שבא מרות המואביה, עמד הוא וחגר את חרבו ואמר כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב, כך מקובלני מבית דינו של שמואל ״עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית״, מאי טעמא ״על דבר אשר לא קדמו אתכם״, איש דרכו לקדם ואשה אין דרכה לקדם, רד״ק. וסיפר הכתוב שאֵם עמשא ואֵם יואב היו אחיות, שתיהן בנות ישי, והיה לעמשא יתרון על יואב מצד אביו, כי יואב נקרא אחר אמו בן צרויה, כי אביו לא נודע בשם, ועמשא בן איש לא בן אשה, רצה לומר נקרא ע״ש אביו שהיה שמו יתרא הישראלי אשר היה גדול בתורה, מלבי״ם.
5. ולא אמר ״איש אביגל״ כי אפשר שבא אליה קודם שישאנה, רד״ק.
6. אמרו רבותינו ז״ל (שבת נה:) שנקרא נחש, משום שמת בעטיו של נחש ומבלי עוון, רש״י, רד״ק, מצודת דוד. וחכמינו ז״ל במסכת בבא בתרא דף יז. ובמסכת שבת דף נ״ה: אמרו ארבעה מתו בעטיו של נחש, ואלו הן בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, ועמשא בן איש, וכוונתם בזה שמתו מהכרח החומר ולא מפני עונותיהם, כי צדיקים וישרים היו, אברבנאל.
And it came to pass, when David came to Mahanaim, that Shobi the son of Nahash of Rabbah of the children of Ammon, and Machir the son of Ammiel of Lo-debar, and Barzillai the Gileadite of Rogelim,
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קרלב״גאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
ושובי בן נחש – זה חנון בן נחש, ולמה נקרא שמו שובי רבי אומר שישב יצרו לשעה, רבנן אמרין שעשה תשובה ודאי.
ומכיר בן עמיאל וגו׳ – וברזילי הגלעדי מיד התחילו מכבדין אותו שנאמר משכב וספות וגו׳. (משכב וספות) אמר רב תרי מיני שתיתא שדר ליה ברזילי לדוד שנאמר משכב וספות וכלי יוצר וגו׳, משכב אלו (פולוסיקא) [כרים וכסתות]. ספות אלו חביות של יין. וכלי יוצר הבאים מחמת ריתמא.
Shovi, the son of Nochosh. He is Chonun, the son of Nochosh.1
1. Mentioned earlier in 10:1.
ושובי בן נחש מרבת בני עמון – ישראל היה, והיה גר ברבת בני עמון אחר שכבשה דוד. והדרש שאומר כי הוא חנון בן נחש מלך בני עמון רחוק הוא שהחיה אותו דוד, הלא בכל העם אשר ברבה ובכל ערי בני עמון עשה משפטים אף כי חנון המלך אשר הוביש את עבדיו, ואפשר כי נתגייר והחייהו.
הגלעדי מרוגלים – מארץ הגלעד היה מכיר, מעיר ששמה רוגלים.
והנה זכר כי בבא דוד מחנימה הגישו לו שובי בן נחש ומכי׳ בן עמיאל וברזלי הגלעדי המצטרך לו מכל משכב וספות והם כלי בית קבול ממתכת וכלי יוצר להשתמש בהם בכל צרכיהם והביאו להם למזון חטים ושעורים וקמח וקלי מהחטים ומן השעורים כדי שיוכלו לאכול תכף מהקלי והביאו להם ממיני קטניות פול ועדשים וגם הביאו להם מהם קלי לאכלו תכף והביאו להם עוד דבש וחמאה ללפת בו את הפת ולשתות וצאן לאכל וחריצין חלב בקר לאכל לפי שהם יותר חשובים משאר החריצים והנה הסכימו אלו השלשה ממקומותיהם לשלח זאת המנחה לדוד.
ויהי כבוא דוד מחנימה וגו׳. ספר הכתוב שכאשר בא דוד מחנימה באו אליו שלשה אנשים צדיקים וטובים, שובי בן נחש והוא היה ישראלי והיה דר ברבת בני עמון אחר שכבשה דוד. ובמדרש תהלים (מזמור ג׳) אמרו חכמינו ז״ל שהיה זה חנון בן נחש מלך בני עמון ששב בתשובה ונתגייר. והשני היה מכיר בן עמיאל שבא מעירו לא דבר, והשלישי ברזילי הגלעדי שבא מעיר רוגלים, והביאו כלם לדוד מנחה, וידמה שכל אחד הביא מהנמצא אתו. ולפי שיצא דוד מירושלים ערום ואין בידו דבר לא מה שיאכל ולא במה ישכב הביאו לו כל הדברים הצריכים אליו, אם המשכב והוא מטה הראויה לו לשכב עליה, ואם ספות, והם הכלים הצריכים לבית העשויים ממתכת לבשל בהם הבשר, על דרך (מלכים ב י״ב י״ד) ספות כסף וכלי יוצר, והם הנעשים מחומר בבית היוצר כלי מאכל וכלי משתה, לפי שלא היה עמו דבר מזה. ועוד הביאו לו חטים ושעורים וקמח חטים וקלי, רוצה לומר קמח קלי לאכול רטוב, ופול ועדשים וקלי, ר״ל קלי העדשים והביאו עוד דבש וחמאה וצאן לאכול ושפות בקר, והם הגבינות הנעשות מחלב הבקר שהם היותר משובחות, ונקראו שפות לפי שנעשות על ידי עסוי, מגזרת (איוב ל״ג כ״א) ושופו עצמותיו, כל זה הגישו לדוד, באמרם כי עם היות שדוד להיותו מלך לא יחסר לו מזון, הנה העם אשר אתו אשר הלכו במדבר יהיה רעב וצמא ועיף ולזה יצטרכו למזונות. ובמדרש תהלים (מזמור ג׳) אמרו, כיון שראה דוד כן, אמר מאלו הייתי מתירא ועתה השלימו לי, אינו מהם, אלא הקדוש ברוך הוא השלימם לי, שנאמר (משלי י״ז ז׳) ברצות ה׳ דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, התחיל לומר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו. ועוד אמרו (יומא פרק ח׳ דף ע״ז ע״א) שאותו היום היה יום הכפורים, והוכיחוהו מאשר היה העם רעב להיותו יום אסור באכילה, וצמא להיותו אסור בשתייה, ועיף מנעילת הסנדל:
ויהי כבוא דוד מחנימה הנה עד עתה לא מצא תומך וסועד כנ״ל. ועתה התעוררו רבים לתמכו, כי אחר שבא אבשלום אל פלגשי אביו ודוד ברח מן הארץ קבל ענשו, וכאור בקר יזרח שמש.
שבי בן נחש – אולי אחיו של חנון מלך בני עמון.
והנה עד עתה לא מצא דוד תומך וסועד, ועתה אחרי שבא אבשלום אל פלגשי אביו התעוררו רבים לתמוך בדוד1, וַיְהִי כְּבוֹא דָוִד מַחֲנָיְמָה – לעיר מחניים וְשֹׁבִי בֶן נָחָשׁ (הוא חנון בן נחש2) מֵרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן, וּמָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל מִהעיר שנקראה3לֹּא דְבָר, וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי מֵהעיר4רֹגְלִים, שלחו והגישו לדוד כל אחד ממקומו5:
1. מלבי״ם.
2. רש״י. ובמדרש תהלים (מזמור ג׳) אמרו חכמינו ז״ל שהיה זה חנון בן נחש מלך בני עמון ששב בתשובה ונתגייר, רד״ק, אברבנאל.
3. אברבנאל.
4. רד״ק.
5. רלב״ג.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קרלב״גאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
אושפות בקר – אמר ר׳ יהודה: יש מתרגמים ׳שפות בקר׳ במילים ׳חמאת בקר׳, וזהו שם עצם על משקל ׳עבוט׳, כמו בדברי המקרא ׳יוציא אליך את העבוט החוצה׳ (דברים כד, יא).
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר׳ יצחק בן שמואל לשמואל ב מהדורת שטובר.
אמרו רבותינו (בבלי עבודה זרה ל״ח:): שני מיני שתיתא הקריב ברזילי לדוד, אחד של חטים ואחד של עדשים, כענין האמור כאן, קמח וקלי – הוא של דגן, ופול ועדשים וקלי – ממינים של קטניות שמייבשין אותן בתנור כשהן לחין, והם מתוקין לעולם, וטוחנין אותן, ועושין מהם מאכל שקורין שתיתא.
Mats. Mats.
Utensils. They are utensils for practical use, as [we find], "Silver utensils."1
Toasted grain. Types of toasted foods Our Rabbis said Barzilai brought two types of porridge to Dovid, one made of wheat and one made of lentils as described here flour and קָלִי, this one was made from wheat. Beans, lentils and קָלִי [this one] was made from types of beans.2 They used to dry them in ovens [having been put in] while they were [still] moist, they [thus] were permenantly sweet [then] they ground them and made from them a food that was called "porridge."
1. Melochim II, 12:14.
2. The word קָלִי appears twice in this verse. The first קָלִי written after קֶמַח refers to a porridge made from grain. The second קָלִי written after עֲדָשִׁים refers to a porridge made from lentils.
משכב – כרים וכסתות וספות כלי עץ וגם כלי יוצר.
וקלי – תרי גווני קלי.
משכב – כרים וכסתות.
וקלי – שני מינים ששני פעמים נזכר קלי.
משכב וספות – כלי ששופכין ממנו לידים. משכב – לשון שפיכה, וכן: ותעל שכבת הטל (שמות ט״ז:י״ד), ונבלי שמים מי ישכיב (איוב ל״ח:ל״ז).
וי״מ מטה, ונקראת משכב לפי ששוכב אדם עליה.
ויונתן תרגם: מכבין, פירוש סדינין. ותרגם והרדידים (ישעיהו ג׳:כ״ג) – וכבינתיא. וכן בדברי רז״ל: תנתן כבנתי לבתי.
ופירוש וספות – כמו: מזרקים, וכן: מן הדם אשר בסף (שמות י״ב:כ״ב).
ויונתן תרגם: וקולין, וכן: ואת הספים (ירמיהו נ״ב:י״ט) דירמיה. ויונתן תרגם: קוליא, ותרגום: וכדה על שכמה (בראשית כ״ד:ט״ו) – וקולתא.
וקלי הסמוך לקמח הוא קלי מן חטים, והסמוך לעדשים הוא קלי ממיני קטניות, דבר הלמד מענינו.
משכב וספות וכלי יוצר – פירוש: מצעות וכלי מתכות, כמו מן הדם אשר בסף, וכלי חרש.
וקמח וקלי ופול ועדשים וקלי – פירוש: שני מיני קלי אחד מתבואה ואחד מקטניות.
and honey, and curd, and sheep, and cheese of cattle for David and for the people that were with him, to eat; for they said, "The people are hungry, and faint, and thirsty in the wilderness."
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
ודבש וחמאה וצאן – כמשמען. ושפות אלו גבינים של חלב שהוא יונקרא שלא היה יכול הזבוב לעמוד עליהם אלא היה נופל מהם, כיון שראה דוד כן התחיל אומר מאלו הייתי מתיירא והשלימו לי אינו מהם אלא מאת הקב״ה שנאמר ברצות י״י דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, התחיל לומר מזמור לדוד.
ושפות בקר – וגובנין דחלב.
And cow's cheese. [Yonatan translates:] "And cheese made from milk."
ושפות בקר – תירגם יונתן וגיבנין דחלב תורין, כלו׳ כל זה הביאו לדוד.
ושפות בקר – וגובנא דחלב תורין.
ושפות בקר – תרגם יונתן: וגובנין דחלב תורין, נקראו הגבינות שפות לפי שנעשות על ידי עשוי, מן: ושפו עצמותיו (איוב ל״ג:כ״א).
רעב – אמרו: רעבים היו העם במדבר וצריך לקדמם במזונות כי לא הוציאו עמם ספוקם מן ירושלם כי בחפזון יצאו וברחו.
ועיף – מן הדרך, וכן אמר למעלה: עיפים וינפש שם (שמואל ב ט״ז:י״ד).
ורז״ל דרשו: עיף – מהרחיצה.א
וצמא – כי במדבר, אע״פ שהוא בין היישוב שהוא מקום מרעה הבהמות, לא ימצא שם מים ברוב.
א. כן בכ״י וטיקן 71. בכ״י פריס 195, פריס 196: ״מרחיצה״. והשוו בבלי יומא ע״ז. בכ״י מדריד 5476: ״מרציחה״, והשוו רש״י בראשית כ״ה:כ״ט בעקבות בראשית רבה ועוד מקורות בחז״ל.
ושפות בקר – תרג׳ וגובנין דחלב תורין.
ושפות בקר – גבינות העשויות מחלב הבקר, ועל כי נעשית על ידי עשוי וכתישה, נקראו שפות, והוא מלשון: ושופו עצמותיו (איוב ל״ב:כ״א).
הגישו – שלשת האנשים ההם, הגישו משכב וגו׳ דבש וגר.
במדבר – בעבור שהלכו במדבר, לא מצאו לא לאכול ולא לשתות, ונתיגעו מטורח הדרך.
ושפת בקר – מלשון ולעפר מות תשפתני (תהלים כ״ב) תקרבני, גבינות עשויות מחלב בקר, ונקראות שפות מפני חלקי החלב הקרבים ונסמכים זה לזה, ובל׳ ארמי סמיך ר״ל עב, ושד״ל תרגם משפתים (ויחי, שירת דבורה) שריגות שעושים לגדרות הצאן, ואולי נקראו כן גם הסלים שנותנים בהן הגבינות כדי שיזובו צחצוחי החלב מהן וישלוט בהן האויר ותיבשנה, וחריצי החלב הנזכרים בשמואל א י״ז:י״ח מלשון חרוץ, אולי היו עשויים מחלב שהחמיץ וטעמם חרוץ וחד.
וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת – וגבינות העשויות מחלב1 הַבָּקָר, הִגִּישׁוּ שלושת הצדיקים האלו2לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לֶאֱכוֹל, כִּי אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא וצריך לקדמם במזונות, כי לא הוציאו עמם אספקה מירושלים כי בחפזון יצאו וברחו3, וכעת הינם בַּמִּדְבָּר ללא כל אספקה עייפים ויגעים מטורח הדרך4:
1. תרגום יונתן, רש״י, רד״ק, מצודת ציון.
2. ר״י קרא, מצודת דוד ואברנאל בפס׳ כ״ז.
3. רד״ק.
4. מצודת דוד. ובמדרש תהלים (מזמור ג׳) אמרו, כיון שראה דוד כן, אמר מאלו הייתי מתירא ועתה מה שעשו לי שהשלימו איתי, אינו מהם, אלא הקדוש ברוך הוא גרם להם להשלים עימי, שנאמר (משלי י״ז:ז׳) ״בִּרְצוֹת יְהוָה דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ״, התחיל לומר ״מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ״. ועוד אמרו חז״ל (יומא ע״ז.) שאותו היום היה יום הכפורים, והוכיחוהו מאשר היה העם רעב להיותו יום אסור באכילה, וצמא להיותו אסור בשתייה, ועיף מנעילת הסנדל, אברבנאל בפס׳ כ״ז.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל